יום שני, 9 בינואר 2012

אותה מיטה. לאחת חלום, לשנייה סיוט.

לא הכרתי את טלי במובן הברור של המילה, אך ידעתי אותה היטב. 


אחות, שראתה הכל, דאגה ש'נפגש'. במקצועיות ורוך, היא ליוותה אותי בחודשי הטיפולים, מחדירה לוורידיי את אלה, שדאגו להרוס את שאיים להשמיד. מרעיל נגד מורעל, כשהגוף בתווך, נאלץ להתמודד, להלחם, לשרוד.


מיטת הטיפולים 'שלי' לא נותרה מיותמת. שבועיים לאחר לכתי, בריאה, או ב'רמיסיה', כפי שהמסמך הרפואי מגדיר זאת, 'תפסה' אותה טלי, אם לשלושה צעירים. 
מצוידת באבחנה זהה, טיפול תואם ומציאות מורכבת, היא יצאה למסע שלה.


אותה אחות, 'תפסה' אותי במסדרון, בהמתנה לביקור שגרתי, כחודש לאחר סיום הטיפולים. בזהירות מה, היא ביקשה להיזכר בסיפוריי אודות הבלוג שאני כותבת, שיתכן ויסייע לחולה נוספת. נשימה או שתיים, מאוחרות יותר, היא שיתפה כי זו הזכירה לה אותי ואף 'שוכנה במיטתי'.


מספר הטלפון נכתב על פיסת נייר והועבר לטלי. חיכיתי לאותה שיחה ראשונה, שתפגיש בין זו שמסעה רק החל, לבין זו, שכאבי ההחלמה עוד מקננים בגופה, אך רוחה ניצחה, איתנה ונכונה לכאוב 'שוב' במלחמה נוספת. 


אף אני, זכיתי לליווי של 'מחלימה', שאין שני לו. אין עוד מי שעשוי להבין, לנשום, לחיות, לכאוב, לדעת את גופה ונפשה של חולה נלחמת.




טלי התקשרה ומיד נוצר הקשר, זה המיוחד לשתיים שאחד מקשר ביניהן, אחד גדול, עצום, מפחיד.
מעולם לא פגשתי את טלי, לא ראיתי את דמותה האמיתית. זכיתי לשוחח עמה ארוכות, כשקולה היה ברשותה, ולהתכתב איתה כשלא.
קולה עוד מהדהד בראשי, לעיתים בגון מיואש ושואל, אך לרוב נסוך תקווה גדולה והמון אמונה. צעדיה במסע לא היו פשוטים, אך היא פסעה בעוז, מתארגנת מחדש נוכח כל בשורה, שינוי, חילוף, מצליחה להחזיק גם את הלא ברור והלא ידוע. 


בראשית דצמבר קיבלתי את הבשורה לה ייחלתי, לה חיכיתי, שידעתי כי תבוא. טלי סיפרה שהיא נקייה! שהסתיימו הטיפולים כפי שהכירה עד כה, ונכונים אחרים, שנועדו רק למנוע הישנות בעתיד.. הסרטן היה ואיננו עוד!


כמה שמחה, כמה הזדהות, כמה נחת ושקט הגיעו באותו היום, החזירו את ה'חיים' שוב לפרופורציות, שמשומה גם לי לפעמים עדיין 'מיטשטשות'...
הילכתי באותו היום בריחוף, השמור לאלה שהצליחו להרחיק, ולו ברגע קט, את סוף ימיהם. היה זה 'שוב' יום הבשורה שלי...


ימים עברו וחג האור הגיע, חג של נסים. הצטערתי לגלות שטלי שוב מאושפזת, הפעם עם כאבים חזקים. המיקום הפיזי היה לי מוכר, אך משהו 'ביתק' את גבולות ההיגיון...


חרדה מלאה גם אותי. בירור יומיומי העלה כי אין שיפור.
פחד. דאגה. 
המסרון האחרון היה ממני אליה, אי שם בחופשת חנוכה, ללא מענה.
ימים שאני מנסה ליצור קשר, ללא הצלחה. אין מענה בנייד.
הרגשתי שמשהו לא כשורה. 
הבוקר הצלחתי להגיע לקו הטלפון בביתה. התבשרתי בקשה שבבשורות.
טלי נפטרה.
  
לאחת חלום, לשנייה סיוט. 








ואין נחמה.











24 תגובות:

  1. יקירתי, אין מילים שיכולות להקל על בשורה שכזו ועל אובדן שכזה. אני זוכרת שסיפרת לי על זו שאת מלווה ועל הקשר בינכן ועל כמה שזה מחזק את שתיכן הקשר הזה. עצוב עכשיו. מאד.

    תהיי חזקה

    השבמחק
  2. אוי בולי שלי....כמה עצוב, לפחות זכית לעזור לה ולתת לה טיפה עזרה בתקופות קשות..את מקסימה..
    :(

    השבמחק
  3. אין לי מילים. עצוב וקשה כל כך. משתתפת בצערך. :(

    השבמחק
  4. סיפור קשה ועצוב. שלא נדע עוד....

    השבמחק
  5. שבריריות החיים מפחידה והכתיבה שלך כל כך נוגעת שאני עם הרבה דמעות ומעט מילים..... הנחמה היחידה היא שאני יודעת שטלי זכתה ללווי הכי מחבק ותומך שיכול להיות במערכה הקשה מנשוא הזו.

    השבמחק
  6. אויש רבידי, אין אין נחמה. מחבקת אותך ובוכה.

    השבמחק
  7. סיפור כל כך עצוב.. כל כך קשה לקרוא את המילים האלו גם כשההיכרות היחידה היא מול הדף הזה...
    שלא תדעי עוד צער יקירתי, ושהמיטה "שלך" תביא רק לסופים טובים יותר...

    השבמחק
  8. אוף כמה קשה ועצוב... מחבקת אותך מכאן.

    השבמחק
  9. אין לי מילים.....רק חיבוק!
    נתנאלה

    השבמחק
  10. עצוב עצוב עצוב...
    חיבוק חזק.

    השבמחק
  11. אהובה שלי,
    חיבוק גדול גדול גדול!!!

    השבמחק
  12. בולי מתוקה, אין לי הרבה מילים... רק חיבוק גדול.

    השבמחק
  13. צמרמורת העברת על עורי....
    המחלה הכתה פעמיים במשפחתי....
    אין מילים....
    לפחות זכית לתת לה את התקווה למספר רגעים...

    מאחלת לך שתמיד תהיי בצד התומך...

    רק בריאות לכולנו....

    השבמחק
  14. אוייייייייייייייי
    נורא נורא אין אין איך לנחם
    אבל שמחה שהיית מה שהיית עבורה כשהיא היתה זקוקה לך....
    יהי זכרה ברוך

    השבמחק
  15. כל כך קשה, אפילו כשלא מכירים...
    כל כך קשה, בוודאי כשמכירים...
    כל כך קשה כשמכירים ממקור ראשון את המחלה והתחושות,
    כל כך קשה כשזה מחדד את ההבדל הלא סמנטי בין "נקייה" ל"רמיסיה"
    אשריה שזכתה לקבל מניסיונך ומכוחותיך בשעה שהייתה זקוקה להם יותר מכל.
    יהי זכרה ברוך

    השבמחק
  16. מטלטל לשמוע איך הגורל לוקח כל אחד בנתיב אחר
    ובעיקר מצמרר ועצוב שטלי לא שרדה את המחלה הנוראית הזו!
    אין לי מילים שיכולות לנחם אבל תודה על המילים שלך
    שכתובות כל כך יפה ומכניסות לפרופורציה את השגרה
    היומיומית שלנו...

    השבמחק
  17. ממש אין לי מילים...
    כ"כ עצוב וקשה...
    שולחת חיבוק,
    LoolaB

    השבמחק
  18. יפה שלי, את מדהימה.
    אין לי הרבה מלים לנחם אותך. אובדן הוא אובדן וכאב הוא כאב.
    אני מקוה ומאחלת ומאמינה שטלי נמצאת עכשיו בעולם שכולו טוב.
    מחבקת ואוהבת מאד!

    השבמחק
  19. כמה עצב וכמה שמחה יש בחיים שלנו...
    כנראה שהם חייבים להיות שלובים זה בזה...

    קבלי חיבוק גדול כי אין מילים לנחם...

    תודה על השיתוף

    השבמחק
  20. כל כך מצער!!!! אני חסרת מילים, רק מאחלת לך בריאות ובשורות טובות
    שולי

    השבמחק
  21. ללא מילים!
    כולי צמרמורת...

    השבמחק