יום רביעי, 12 בפברואר 2014

סרוגה עליו באהבה

א.ה.ב.ה

אני אוהבת לאהוב, בכל ימות השנה, לא רק בימים האלה שהחללים הציבוריים מתמלאים ורוד, מנצנץ, שמאלצי ומדבק. 

                   ***
אוהבת את השמש ואת הירח גם, 
אוהבת את הנמש, והקמט ששם. 
אוהבת את הרך, ולפעמים גם ת'מורכב, 
אוהבת שנפלא, במיוחד כשהוא 'מוזהב'.

אוהבת לאכול, כל מה שטעים, 
אוהבת לחרוז, גם על חוטים. 
אוהבת כשלבד, אז המבט הוא פנימה, 
אוהבת את היחד, ושקוראות לי 'אמא'.

אוהבת לארגן, ויש הרבה מה,
אוהבת למתן, זה לא עולה מאומה.
אוהבת לדבר, חפירות זה הכי אין!
אוהבת לשתף, בחיי שזה מטעין.

אוהבת מנצנץ, עם פייטים וכזה, 
אוהבת לפרגן, מגלה שזה מרזה.
אוהבת ברצינות, ללא עיגול פינות, 
אוהבת ת'חיים - עטופים כמו מתנות.

                     ***

עם כל האהבה הזו בלב, החלטתי להחליף את שתחת ישבננו ומעל הדומינו.

כיסוי סרוג ישן הוחלף בחדש, ואחת מיוחדת, שממש במקרה היום חוגגת, זכתה את עצמה בסדנת סלסלות טריקו מתנה, לאחר שהייתה הראשונה שגלתה שמדובר בסרוג לטובת שרפרף!

זו התמונה כפי שפורסמה בפייסבוק, בצירוף שאלת 'מה נסרג?':

Racheli Gazit, את מוזמנת ליצור עמי קשר, תרתי משמע ;-) !

וכך הוא נראה בסוף העבודה..




וכשחוטי טריקו מלטפים לי את הידיים, אני לא מסתפקת בתוצר אחד, ולרגל ה-valentines day' הורוד-ורוד הקרב בשישי, סרגתי גם כמה לבבות וסלסלה מרובעת מתקתקה..





עד כאן לפוסט מלא אהבה, דביקה אולי, אך מקווה שגם מדבקת ;-)


תודה שאתן איתי, 

רביד 





נהנתן? לא נהנתן? ספרו לי :-)







יום שני, 10 בפברואר 2014

אריאל, בת המצווה הקטנה ;-)

יש מן קסם שכזה, ברעיון, שתחילה תופס מקום במחשבות, מקבל צורות שונות ומשתנות, עובר מן המחשבה אל אוזנה של אחרת, מקבל שם, מקום ואפילו שעה ו'הופס' - הופך לתוצרה מוגמר, בעל תוקף וזהות.

זוכרים את פוסט שיתוף הפעולה, שהביא להגרלת מועמדת ליום צילומים לקראת בת מצווה ? 
ובכן, אריאל, לא ידעה שאמה, אסנת, נרשמה להגרלה. אסנת, לא ידעה שתעלה בהגרלה, ועוד יותר מזה, לא ידעה, כמוני וכמו אנדה יואל (להלן הצלמת), שגם מרפי נרשם להגרלה, ולא התכוון לוותר, למרות שלא עלה בגורל.
בעצם, בגורל הוא דווקא כן עלה... ;-)

שלושה מועדים שונים נקבעו ליום הצילומים הנכסף. שלג ירושלמי דחה האחד, מחלות חורף דחו האחרים ולבסוף, כנגד כל הסיכויים (כמעט), נפגשנו כולנו בסטודיו רמתגני, לבוקר של תסרוקות, צילומים וחמציצים :-).

אריאל, נערונת שובת לב, רגישה ושקטה, הגיעה מבוישת, אך עד מהרה נכנסה לעניינים והפיצה חיוכים.
כשם שתפקידו של שלמה ארצי, 'לנגב את הדמעות', תפקידי שלי היה 'לצמת את הצמות' :-).
שאלתי את אריאל בדבר תסרוקת החלומות שלה ומשקבלתי יד חופשית, צררתי את שערותיה לצמת קשת, כשמאחור שיערה הריחני והמלא, נשאר פזור.





לאחר כמה צילומים בתסרוקת הנוכחית, הורמה יתרת השיער לכדי תסרוקת UPDO.



כיאה לנסיכה, בקשה אריאל תוספת מנצנצת ובחרה לשלב פרפרים ופרחים בשיערה..







התסרוקת הבאה שאריאל בקשה, החלה כגלגול דמוי צמה בצדו האחד של הראש, בצמה הולנדית מצדו האחר, ושילוב של השניים בצמה משולשת, מגולגלת בצד הראש.






עם תום צילומי הפנים, יצאנו לצילומי חוץ.
אריאל זכתה לכמה 'טאץ' אפים', לרוח נעימה.... 







 ולטעימת חמציצים :-)



היה תענוג גדול לסרק את אריאל, להגשים את חלומה הוויזואלי ולראות את החיוך ושביעות הרצון, נמרחים על פניה :-) אאחל לך, אריאל, ולאמא אסנת, שחגיגת בת המצווה שלך, שתתקיים בקיץ הקרוב, תהיה מהנה, מספקת וגשר איתן בין תקופת הילדות להתבגרות.

תודה לאנדה יואל, על שיתוף הפעולה, התמונות המקסימות והאירוח בסטודיו ! 



אהבתן את שרואות עיניכן? אשמח לקרוא אתכן בתגובות :-)

נצ'תמע, רביד.

יום שני, 9 בדצמבר 2013

החיים הם שיר

לחיים יש מוזיקה. לחיים שלי יש מוזיקה. 
היא מחליפה סגנונות, שפות, תקופות. שיר מתנגן ברדיו ומזכיר ימים שחלפו, במיוחד אלה, שהייתה להם משמעות יוצאת דופן בימי החולין.

צליליו ומילותיו של אריק איינשטיין, ממנו נפרד העולם, כפי שאנו מכירים אותו, רק השבוע, היו פס הקול של שנות ילדותי והתבגרותי. 'לול', 'ארץ ישראל הישנה והטובה', 'ילדים', 'כמו גדולים'...
אך החיבור העמוק ביותר היה בתקופה המורכבת מכל. 
שירים שליוו את תקופת המחלה כמו נצרבו בזיכרון חיי, יש להם טעם, יש להם אפילו ריח..

עם תום התקופה (כפי שהרפואה מגדירה אותה..) ולסיכומה, בחרתי לצרוב את הזיכרונות הללו על גבי דיסק, ולשלחם, עם המטענים הלא פשוטים, ללבבות שהסכימו לשאת אותם עמי, גם במהלך התקופה, ולבטח לאחריה. 

השיר שחתם את הדיסק היה זה של איינשטיין.
המילים היטיבו להבין בדיוק, את מה שהתחולל אצלי אז בפנים... את מה שהיה קשה להוציא החוצה, את מה שקשה היה להבין - במיוחד נוכח האור הגדול שהתגלה.




החיים עוד לא חזרו למסלולם, 
הפצעים עדיין לא הגלידו, 
אולי זה יישאר כבר לעולם, 
אולי צריך לתת לזה עוד זמן 
מה יהיה ימים יגידו 
אולי צריך לתת לזה עוד זמן. 

השמש הגדולה מופיעה תמיד בזמן 
הגשמים גם הם בסדר, יורדים הם בעתם 
עולם כמנהגו נוהג שוקק בעצלתיים 
אבל משהו בלב זועק אל השמיים 

החיים עוד לא... 

יום אחד ראינו אור בקצה המנהרה 
נקודה קטנה זוהרת מאירה באש קטנה 
התקרבנו לאטנו מסרבים להאמין, 
מלאכים עמדו בפתח שרים אשרי המאמין 





כבר שנה שאינני שומעת את אותו דיסק, עם שירי ה'תקופה', מתוך בחירה בחיים.
היום שלאחר מותו ניגן את שיריו של איינשטיין בכל תחנות הרדיו. גלגלי המכונית ניידו אותי מפה ולשם, ובחלל הצלילים המוכרים. הבטן התכווצה למשמע תוויו הראשונים של השיר...
ריח של עמוד האינפוזיה חזר לאפי והדמעות שטפו.
התקשיתי לשאת זאת לבד והתקשרתי לחברה, שהייתה אף היא בנהיגה, עם אותה מוזיקת רקע...
בקשתי שתאזין למילים, שתשים לב  וניתקתי. הבטחתי הסבר.. אך זה, לא בא. 
הוא נכתב כאן.


המילים רלוונטיות כל כך לאותם רגעים של סוף המסע. של אי הוודאות באשר לעתיד לבוא. רק דבר אחד ברור, מה שהיה לא ישוב עוד, מי שהייתי, אינני, מה שיהיה יושפע לבטח מכל זה. "אולי צריך לתת לזה עוד זמן".


הזמן חלף, חלקים צרובים מלווים, נוכחים, "אולי זה יישאר כבר לעולם".
האור שהיה בקצה, קורן בכל בוקר מחדש. הבחירה בחיים, בעיסוק, בהתנהגות, בליווי הנפשות שלצדי.


"אשרי המאמין".




1/2011













יום רביעי, 30 באוקטובר 2013

עושות מצווה

שנות נעוריי התנהלו על מי מנוחות, בישוב שהיה אז קטן, בשומרון הירוק והקהילתי. 
את בת המצווה שלי אני זוכרת היטב. היה זה האירוע הראשון בשכבה אליו הוזמן DJ !! והאמינו לי, אני עדיין 'רק' בעשור הרביעי לחיי ;-)
יש שיאמרו שהיה פשוט יותר ויש שיאמרו שהיה 'חסר', אני זוכרת את הרגעים הקסומים שלפני, כשבחרתי את בגדי המסיבה, ואת אלה של מעגל הריקודים עם 'אורגני אורות' מרצדים סביב.

הקסם של אז שודרג עם השנים והטכנולוגיה למקומות חדשים, מרגשים לא פחות עבור בנות המצווש :-)

היום הביגוד נוצץ יותר, כמו גם האירוע ולעיתים מקדים לו יום צילומים, במהלכו זוכה המתבגרת לליווי צמוד של צלם במגוון לוקיישנים וסצנות. 

אותו עולם טכנולוגי מופלא, הביא לשיתוף פעולה מרגש ומיוחד, עם צלמת מקסימה, שיום אחד פנתה אליי בהודעה, נוכח תמונות התסרוקות שראתה שיצרתי. 




את אנדה יואל לא הכרתי אישית עד לאותו היום, והצעתה לשיתוף פעולה סקרנה והלהיבה אותי. הרי אין שילוב מוצלח יותר מאדם שיודע ללחוץ על קליק המצלמה בזמן הנכון ובאיכות הנכונה, כשלפניו דמות מסורקת ומסוגננת כבחלומותיה הכמוסים ! 

סיעור מוחות נמרץ הביא ליצירת הגשמת חלום וחוויה מרגשת, עבור ילדת בת מצווה אחת !



הנערה הזוכה תזכה לכשעתיים צילום סטודיו** הכולל עיצוב תסרוקות משתנות !!
10 תמונות מעובדות וערוכות על CD,
תמונה מודפסת אחת בגודל 20X30 ס"מ
וחוויה בלתי נשכחת :-)

שווי הפרס כ-950 ש"ח !!

*ניתן להשתתף בהגרלה בין התאריכים 30.10.2013 ועד מוצאי שבת 9.11.2013 בשעה 20:00. 
**את יום הצילומים יש לממש עד חודש מפרסום תוצאות ההגרלה, שיפורסמו בתאריך 10.11.2013 בשעה 10:00 בוקר.


מה עלייך לעשות כדי להשתתף בהגרלה? 

לשתף את הפוסט הזה בפייסבוק 
וללחוץ LIKE לדף העסקי של רביד פלג כאן! ושל אנדה יואל כאן!!

מכירה אמהות לבנות מצווה? יודעת על עוד נערות שישמחו להשתתף? שתפי, הפיצי וספרי :-)



אני באופן אישי ממתינה בקוצר רוח ליום הצילומים! 

רביד




יום שלישי, 8 באוקטובר 2013

אוריינטל שיק וצמה בריבוע !

קרירות הערב הורגשה לסירוגין, כבר בערבי ספטמבר. הסתיו שולח אותות לקיומו, סימני הגעה. 
מאסתי די מזמן בחומו של הקיץ. אני חורפית מטבעי, מעדיפה את הקור העז על פני ההזעה האוגוסטית.
שמעתי אי פעם מישהו שטען כי ילידי החורף מחבבים אותו, ובהתאמה אלה של הקיץ. מה דעתכן? כך גם אצלכן?

ובכן משב הסתיו הפיח בי חיים והייתה זו הזדמנות מצוינת עבורי, להאריך את שרוולי הבגדים, הנתפרים תחת רגלית המכונה. 
בוקרו של אחד מימי החופש הרבים, הזמין את הגדולה לסור לחדר העבודה, לבחור לה בד, גזרה, סגנון ואורך. 
היד נשלחה מיד לעבר בד מודפס, בניחוח המזרח. האורך: "כמה שיותר ארוך אמא, שייגע ממש ברצפה". 
ה'סתובבת' כבר מזמן נשארה מאחור, וכך גם אני בחדר, הבד על ברכיי, הבקשות רשומות והדוגמא נרקמת בראש.

גזרת 'שמלה כפרית' נבחרה, שורטטה, נגזרה, נתפרה ו...יש שמלה לערב חג הסוכות. 
למרות פרצוץ '9 באב' שעל פניה, השמחה התרוננה בלב ;-) (מהצילומים פחות, מהשמלה יותר..)







בוקרו של ערב החג היה בוקר 'מרוגש', הגדולה התיישבה על המחשב, חיפשה לדבריה:"תסרוקת מיוחדת להערב, חדשה, כמו השמלה".

שיטוטים, תמונות, חיפושים, הפתעות ואאוריקה! נמצאה הצמה הרצויה. 

מי זו שיש לה ארבע פאות ? ארבע זויות ? ושלל קצוות ?

לא אחרת מאשר צמה מרובעת! כן כן, כזו שכשמסובבים אותה נראית צמה מארבעה כיוונים!

מורכבת למראה, פחות מורכבת לשזירה, אך דורשת מעט זמן 'עבודה'...
ההתלהבות הייתה גדולה ומאז היא נשזרה בראשה מספר פעמים נוספות.
גם הקטנה ביקשה לעצמה צמה 'מיוחדת' לערב החג, ובשערה הדק והדליל של הפעוטה, נשזרה צמת 'זנב דג' הפוכה, מעוטרת בפונפון ורדרד, כמיטב ה'וורדת' :-). 

   
                        




החג היה טוב, וטוב שהיה. 
הצלחת השמלה, הן בחיבת הבת אליה והן בתגובות המשפוחה (הלא אובייקטיבית לכאורה ;-)), הביאה לתפירתה בקבוצת התפירה שמתקיימת אצלי. ממש בקרוב התמונות של השמלות החורפיות שהן הוציאו תחת ידיהן :-)


ובינתיים, חג חזרה לשגרה שמח!

נ.ב. לשימושכן, עודכן 'חוצץ' לוח סדנאות בראש הבלוג. 
וכתמיד, תודה שאתן איתי!


רביד 




יום ראשון, 6 באוקטובר 2013

"דג זהב שלי, בוא עלה מיד, לאישה שלי יש עוד בקשה אחת..."

המון המון זמן, יותר מדי זמן, מאז הפעם האחרונה בה כתבתי. 

החופש הגדול, שיקרא מעתה בשמו החדש, 'העונש הגדול', כמו האריך זנבו וצירף אליו את חופשת החגים. 
לבל אציג רושם מוטעה, אני מאד אוהבת חופש, חופשות וימי כיף (!), אך בכדי שאני אחוש בהם, הבנות צריכות להיות במסגרות ;-).
ואם להיות מעט פחות מוקצנת, הרי שלו היה מתקצר החופש הגדול לחודש תמים, לא הייתי יוצאת לרחובות להפגין והנחת הייתה ממשיכה לשרור בביתנו, לפחות עד ל'גשר' שבין יוה"כ לסוכות. 

מעט הזמן שנותר בין הפעילויות, התוכניות ותעוקת הנ(ו)פש, הוקדש ליצירה מסוגים שונים. 

חברה מעולה בשם גליש, ניהלה משחק משעשע ומסקרן בין קבוצת חברות, בו הפכה כל חברה ל'דג זהב', המגשים שלוש משאלות.
זהות ה'דג' התגלתה ל'דייגת' רק לאחר קבלת שלוש ה'מתנות', שנפרשו לאורכם של שלושה חודשים ! ! !

כל מתנה קבלה 'תמה' אחרת, שהתבססה על שאלון מקדים, עליו ענתה כל אחת מהמשתתפות. 

הדייגת שלי ציינה בין שאר הפרטים, כי בילדותה הייתה לה כלבה וכשלא בלתה עמה, את מרבית ימיה העבירה בפעילויות בצופים.
על כן המשאלה הראשונה, שעסקה ב'ילדות' שילבה דמות כלבלב, תפורה מלבד, וצופה זעירה שזורת חרוזים.


         
                          

המשאלה השנייה עסקה במשאלות ואיחולים, אותם בקשה לעצמה הדייגת בשאלון. חרוזי גיהוץ (HAMA BEADS) התאגדו והתחברו לכדי שלל הברכות שבקשה לעצמה, בתוספת תגי שם ומחזיקי מפתחות של בני המשפחה. 




כדי שכל הלעיל גם יתגשמו, יש להפכם למשימות וחוויות ביומן, ועל כן צורף גם יומן שבועי בעטיפה תפורה, מקושטת כפתורים.


המשאלה השלישית נתבקשה להיות 'משהו אישי'. כיוון שה'דייגת' בקשה לעצמה ללמוד לתפור במכונה בעתיד ולהכניס את מלאכת התפירה לכישוריה, נתפר עבורה 'מר ארנב', מצוייד בחגורת כלי תפירה. מי אם לא ארנב חרוץ, יכול להמריץ את המשאלה ולהפכה פשוטה, קלילה ואפשרית ??
הארנב תוכנן כך שיראה כ'כרית' גדולה, הניתן להושבה על שולחן העבודה (יציב בזכות זנבנב תפוח), ונכון להוות גם כרית סיכות ומחטים!



הדג סיים את תפקידו לעת עתה וחזר לשחות במעמקי האוקיינוס, לתור אחר הרפתקאות וחוויות חדשות.

-------------.---------------.--------------.--------------.-------------.--------------.--------------.---------------.

מעניין לעניין בעניין אחר :-P,  לאור בקשות חוזרות ונשנות, תתקיים סדנת צמות משודרגות 
בבוקר יום ו' הקרוב, 11.10, בין השעות 9:00 ל-11:00, בפרדסיה.
עלות: 150 ש"ח, הכוללים הדרכה, כיבוד קל ומתנה שימושית !

הרשמה במייל: peleg.ravid@gmail.com


נתראה? :-)


הפוסט הבא..שכמעט מוכן, יחשוף צמה חדשה (!!) ומפתיעה עד מאד... ושמלת סתיו קלילה ואוריינטלית.
יש למה לחכות ;-)


ו....תודה שאתן איתי, 

רביד.

יום שני, 5 באוגוסט 2013

"אז מה את עושה?"

"אז מה את עושה?"

לא, הכפילות איננה טעות. זו שאלה שנשאלתי מספר לא מבוטל של פעמים במהלך שלוש השנים האחרונות.
בראשית עניתי ש"אני אמא במשרה מלאה", מה שהיה נכון, נוכח העובדה שילדתי את אחרונתי בדיוק באותה העת.
אח"כ, כשהיא כבר הייתה בת שנה, עדיין הייתי אמא (זה אגב לכל החיים), והיא גם הייתה בבית, אבל אז התשובה הייתה, "אני נלחמת כדי להבריא"..
בחלוף עוד תקופה, הבריאות חזרה (חמסה טפו - ליתר בטחון),  השיער כבר צמח, ואז השאלה אתגרה אותי עוד יותר, שכן התשובה המצופה הייתה "חוזרת למסלול".. או "חזרתי לעבודה", וזו האמיתית הייתה, "אני בונה דרך חדשה, היא לא ברורה לי..היא נבראת תוך כדי תנועה". אבל דברים כאלה 'מוזרים' לא תמיד אומרים אפילו לקרובים, ובטח שלא ל'זרים'.

השגרה נצחה, יום רדף יום ומטלות החיים תפסו את מרב הזמן. בין לבין קצת יצירה ולימודים. הסריגה הייתה לי לשפה מזה שנים, התפירה העמיקה שורשים..והפתעה הגיעה דווקא ממקום אחר..


הפעם הראשונה בה סרקתי שערותיה של בכורתי לתסרוקת 'מרשימה', הייתה עת זומנה ברב כבוד, לששבן (להלן שושבינה:-)), בחתונה של הדוד שלה. 
תחום השיער תמיד היה אצלי בחזקת 'אוהבת', אך לא תמיד מומש.. לימים, ההתנסויות גדלו, ההנאה הייתה רבה וגם התגובות.
הופתעתי במיוחד כשהתבקשתי להראות וללמד, כיצד עושים את זה.

עוד רבות אוכל לחפור בעניין ;-) (כזו אני :-D), אך אם לקצר ולעבור לתכל'ס, 'אתן' הייתן אלה שהביאו אותי להבין 'מה אני עושה היום', עד כמה אני נהנית מזה, ועד כמה אני רוצה להרחיב, להעמיק ובעיקר לשתף את הידע והיכולת...עם הסביבה. ולא רק זו ה'תסרוקתית', כל ידע שבחזקתי - יופץ לרשות הרבים..

ולכן, מה שכבר 'רץ' כמה וכמה חודשים, קיבל 'גוף', מראה ותוקף !

ישיבות מיתוג קדחתניות, עם בחור מוכשר מאד (ואהוב מאד), העונה לשם נוי נווה, הניבו לוגו, כמה איורים (שחלקם עוד ייחשף בהמשך), דף פייסבוקי עסקי (כי אם אתה לא שם, אתה כנראה רק 'חצי' קיים ;-)), והבנה אמיתית, הולכת ונבנית, של מה שאני נהנית ממנו, מתמלאת, נרגשת ועושה - עכשיו :-)



אה, כמובן! גם הבלוג קיבל פנים חדשות, רעננות. וכמו שמוזכר למעלה, זו אותה אני - משתנה עם הימים, לוקחת את כל מה שהיה וממשיכה קדימה..

ואם לסיים, אז במילה חשובה שעלתה לי לפני כמה ימים, תוך כדי שיחה...
'הנגשה'.  המשמעות שלה עבורי היא: להפוך את הידע לנגיש, לאפשרי, לכל אחת. כי באמת כל אחת יכולה, אם רק תרצה מספיק. לא משנה באיזה תחום, שפה או מקום.
ואני כאן, כדי להפוך את כל מה שאני יודעת, לנגיש עבור האחרות.

:-)

תודה על כל תגובה וחיוך, ותודה שאתן איתי, גם עכשיו.

רביד 

ומי שעוד לא בקרה: הנה קישור לדף העסקי בפייסבוק