חוק ה'סתובבת' (או) איך אמא זוכה שוב להלביש בובות

**זהירות, פוסט ארוך והתמונות בו רבות.

מקורות רשמיים יכולים להעיד כי הייתי ילדה העונה על הגדרות התיוג 'טום בוי'. 
שיער קצר, מכנסיים, חברה של הבנים...
מנהיגת מחנה 'סודי' בשכונה, קופיפה על העצים. 
כל אלה התנהלו בשלום ובנחת עם אוספי 'מכתביות', מחקים, מדבקות ו...ברביות.

אחד התחביבים הגדולים היה להפשיט, להלביש ושוב להפשיט. לסרק, לאסוף וחוזר חלילה.
הבובה ביד, לא לשם משחק דמיון, כי אם חומר ביד הסטייליסטית, חסרת הכישורים, שלא מספיקה ליהנות מן הלוק המתהווה וכבר מחליפה באחר.

תמיד אהבתי להלביש בובות וחמש שנים חיכיתי לאחות קטנה. 
קבלתי! שני אחים... בנים. מה שלא הפריע לי להלביש את הראשון בכותנות לילה ולצרור את תלתליו לקוקיות מדי שבת בבוקר :-) והשני, נו טוב, אז כבר הייתי די גדולה והוא זכה לטיפול הקו ה'קולי'. כך קראו לזה בראשית שנות ה90.

אחר כך התחביב נזנח והודחק, בעיקר עקב העדר קורבנות. 

השנים חלפו וההזדמנות למימושו של היצר החבוי הגיעה! הפעם בגרסה המשופרת והאופטימלית שלה.
שתי בנות, החולמות בימים ובלילות על שמלות, צמות ואולמות נשפים.

השנים הראשונות אפשרו דגימת כל מותגי הילדים שבקרבת מקום ואף אלה שמעבר לים.
נקנו מסתובבות, רחבות, מקסי וסקיני. הפנקס פתוח והיד 'מגהצת'. 
גיהוץ וירטואלי הפך לגיהוץ ממשי, גבה טמפרטורה, מלווה בתפירה עצמאית :-)והשמחה רבה...

רישום חכם כל כך ללימודי תפירה*עיצוב*תדמיתנות של 'מכון יעל ', הקל על מימוש החלום לתפור בעצמי על פי רצוני וטעמי האישיים.

ראשונה לעמוד אל מול הרצון, בדרישות משלה, הייתה הקטנה. אם זה לא 'מסתובב' זה לא זה. 
להלן: חוקי ה'סתובבת'.
פירוש אש"מ (=אמא שמבינה מהר): רצוי שהחצאיות יניבו נפנוף ותעופה בעת סיבוב. 
הבחינות הדקדקניות ממהרות להגיע, כמעט בשלב ה'סיכות'.

חצאית ראשונה נתפרה לקטנה, על פי חוקי ה'סתובבת':

סגנון החצאית הוא 'טינקרבל', קרי 'שפיצים' בחלקה התחתון של החצאית והיא נלבשה ליום הולדת לגן (ע"ע זר פרחים על הראש).
ציון הילדה: 10 בסולם 'סתובבת'.

לכבוד אותה יום הולדת של אותה הילד, אך למסיבת תחפושות משפחתית, נתפרה תחפושת 'נסיכתית' העונה אף היא על אותו חוק.

האביב הפציע ולרגל חג הפסח האחרון (2013) שוב נתפרו שמלות.
חוק ה'סתובבת' חל רק על זו של הקטנה, הגדולה אמצה חוק חדש: חוק האורך.
על השמלה להיות ארוכה, כמעט כמו של 'בל' (ע"ע היפה של החיה).

גזרת הגדולה נבנתה על פי שיטת מכון יעל, ביום קר במיוחד, על כן יצאה חורפית למדי.

הקטנה זכתה לשמלה אביבית הרבה יותר. 
זו הגזרה של ה'סתובבת' הקטנה:

להלן בדיקות תו תקן

אחרונה חביבה, לעת עתה, נתפרה השבוע לרגל טקס יום ירושלים, בו השתתפה הגדולה בשירה וריקוד. 
בד טריקו לייקרה עבה (מדי), המשמש בדר"כ לפופים ו/או אוהלי הצללה (של אירועי שישי-שיק בצהריים), נגזר ונתפר תוך מאבק עיקש בתכונת הגלגול הטורדני של הנ"ל.

(גזרה, שמלת קפלים תוך שימוש בידע מתוך הקורס ה'מהמם' של 'מכון יעל'. אני לא 'סתם' מרוצה, 
אני גרופית :-))

עד כאן מלבושים להפעם..(יש גם פיג'מות, חולצות יומעצמאות, אך לא נהיה קטנוניות, נכון?!).

כדי להשיג את ה'טוטאל' לוק', לא אוכל להשאיר את הבנות פזורות שיער, רחמנא ליצלן! (למעשה כן אוכל, אך אז כיצד אממש את תחביב התסרוקות העתיק שלי?).
השיער המתארך לאיטו נאסף במיני צורות מקובלות והוביל עם חלוף החודשים והשנים לרכישת אביזרים על פי צו האופנה.

                                           אורי בשמלה של 'נויה וטוש' 
                                          
קוקו הפך לצמה תלת קבוצתית, שביל הפך לזיגזג והגיעו ימי היו-טיוב, שהביאו עימם הכשרה חינמית מופלאה!

יחד עם ההתנסות באה הדרישה לגיוון, הפעם דו צדדית. כל עוד הן עומדות מול המסך המרצד וקולות הזעקות לא רמים מדי - אני לא מרפה ;-) מי אמר שלהיות הבת שלי זה קל ?! :-P.

תסרוקת שהפכה פופולארית מאד באחרונה היא ה'sock bun', הלוא היא ה'גולגול גרב' / 'קוקו גרב'.

ת י

הדרכות לסוגים שונים ניתן למצוא ברחבי הרשת: עם צמה סביב , עם שיער מגולגל סביב. 

הצמות הפשוטות, פינו את מקומן למעט מורכבות יותר. 

זוג צמות 'צרפתיות'.

הדרכה מצולמת, לצמות מסוג זה ניתן לראות כאן.

או למורכבות 'הרבה' יותר...התסרוקת הזו לקוחה מאתר התסרוקות הנפלא הזה

     רוני בשמלה של 'נויה וטוש'. 

צמה צרפתית הסובבת סביב הראש היא אחת המועדפות עליי. פשוטה לביצוע, נוחה ומחמיאה. 

צ

שיערה הארוך והחלק של הגדולה מאפשר אין ספור אפשרויות, לעומתה זה המתולתל והסורר של הקטנה, עוד לא נכנע לתחנוני אצבעותיי. למעשה, נראה שעליו אי אפשר באמת להשפיע והפרוע מיטיב עימו :-) לפחות עם אחת 'הצלחתי';-)

כעת היא מאיימת להסתפר קארה קצר ! אמא'לה.

נוכח האפשרות שלא 'יישאר' לי שיער ל'משחק'  ונוכח שאלות רבות של אמהות סביב, חשבתי לקיים מפגשי למידה, לתסרוקות פשוטות או מורכבות, על פי הנדרש. 

מה דעתכן??

אשמח מאד לשמוע!!

ו... תודה שאתן איתי:-)

רביד.

הו מיי DEER

זמן רב חלף מאז יצרתי לשם היצירה, ללא תלות בתוצר, מה שנקרא: לנפש..
אמנם השתתפתי בהחלפות מזדמנות, תפרתי בגדים במסגרת לימודים, הכנתי מתנות לחברות, אך כמעט ולא יצרתי 'בשבילי'.
בהתאמה, התוצרים ברובם ענו להגדרות אסתטיות וה'סדר' ניכר בם. 

לפני שבוע וקצת החלטתי לערוך רשימה של דימויים, שיניעו ליצירה חופשית, פתוחה, אינטואיטיבית.
בליל של מילים עלה על הדף, אחת מתוך האחרת, קשורה לה או דווקא זרה.
אחת מהוראות הביצוע, שהגדרתי לעצמי, הייתה שימוש בחומרים שונים, ליצירת מה שעולה מאותו הדימוי.
כמו שחשבתי (ובסוגריים - חששתי), הייצוגיות וחוקי ה'יופי' תפסו מקום ברב העבודות, אך לבסוף משהו השתחרר.. :-)


העיסוק ב'איילים' תמיד נראה לי 'זר'. שייך לתרבויות אחרות, לחורף אמיתי שלא נחווה אצלנו, לחגים של דת אחרת, לעיסוק או תחביב שממעיטים להתעסק בו במדינתנו.
יחד עם זאת, הדימוי, שהפך כה פופולרי בשנים האחרונות, צד את עיני (;-)), ועורר את סקרנותי.

לכן, DEER IT IS.

ראשית תפס את ידיי החוט. חבר לצורה הפופולרית יותר של הדימוי,  והפך לראש אייל, סרוג, תולה ומתבונן. 

אחריו, בגרסה לא פחות 'אופנתית', החוט הושחל למחט רקמה ואיקסים התאגדו לכדי צללית אייל עדין, צנוע, אך גאה.

הבד נשאר אחוז ביד ודגדוג אפליקציוני החל עושה את שלו.
השלבים הבאים כללו הדפסת צללית, חיתוך וגזירה, העתקה לבד, תפירה ו....הכרית מוכנה.

עם התקדמות העבודות בזו אחר זו, כך שביעות רצוני עולה. אך משהו חסר, משהו ששייך לעבר, ליצירה ה'פחות יפה', ייצוגית, מקושטת ומעטרת.
הציור מאז ומתמיד היה עולם בו מצאתי שפה, הכלה והבנה. עפרון, פחם, מכחול עם מים, שמן או אקרילי; רישומי, כתמי, מופשט או ריאליסטי. 
שבע שנים של התרחקות כמעט מוחלטת ממנו, והגעגוע חזר...


הפעם הדימוי האיילי ביקש פחם שחור, לא מעודן. מאוחר יותר האצילות, המאפיינת את בעל החיים, תפסה מקום באקריליק המעדן. 

מן הדף, שהינו חלק מיומן יצירתי, ניבטה אלי הפעם איילה. צפונית ככל הנראה..מבטה מבקש דבר מה, שעדיין איננו ברור לי. 
היא טובה אלי, מנחמת ודורשת בעת ובעונה אחת. 

הגעגוע לציור התעצם ונראה כי הימים הקרובים יטבלו בצבע :-).

מלאכת הצילום, לעומת ה'יצירה', הייתה מורכבת הרבה יותר:-). הפעם באו לעזרתי כמה וכמה, ראשונה: יעל יניב, היקרה והמוכשרת, ששלחה לי את רקעי הטבע שלה, המתאימים ככ לצילום איילים:-), השנייה: מיכל זרצקי מיוצאות מהקווים, שנתנה בפוסט טיפים מעולים על צילום. לא ברור לי אם הפקתי לקחים או ניכר כי למדתי... אך האומץ לנסות לא היה מגיע לולא התמיכה והעזרה:-).


עד כאן לאיילים ואיילות, העונג מן היצירה ניכר גם בימים שאחרי, מבטיחה להמשיך במרץ. 
לפני שאשוב לרשימת הדימויים, בשל דגדוג עצבני לנוסטלגיה, הפוסט הבא יוקדש זכרונות מהשנים שעברו דרך ציורים וקולאג'ים מזמנים אחרים...


כיף שאתן איתי !!

בהחלט סרוגה על זה

זיכרון ראשון, בו נרקם הקשר בין החוט לבין אצבעותיי שמור לשנות הילדות.
סבתא משמאלי, מלמדת, מסבירה, מנחה. 
לימים החוט עלה על מסרגה והועבר אט אט אל רעותה.
שורה אחר שורה התהווה לו הסריג התורן. פעם צעיף, ופעם.....צעיף. הראשון לבובה...השני לאדם. 

שנות הבגרות הביאו עימם את החיבה למסרגה בודדת. לא עוד חיפושים אחר רעותה האובדת...
יד אחת בפעולה, השנייה מלווה, ברכבת, על ספסל בגינה, בתור לרופא ומול המסך המרצד. 
האפנות מכתיבות את סוג התוצר, מפרחי דש, בובות מקושטות, שמיכות, שלים, שטיחים, פופים וסלסילות. 

זו האחרונה נעשתה במיוחד עבור אישה, שהיא גם אמא, גם עצמאית וגם מאד מאד מוכשרת, לדעתי:-).
עם בוא ריחו של הפסח, ליאת ורדי בר, האגדה העצמאית, קיטרה 'פייסבוקית' אודות חסרונה את מתנת החג הניתנת לשכירים. או אז הפך הסטטוס לדיון וקיטור משותף ,שהביא ליוזמה משמחת - החלפת מתנות חג בין עצמאיות. 
כך 'הכרתי' את סיון קנוולינה. 
לאור האתגר החלטתי להכין סלסילות קרושה מחוט טריקו, קטנות מספיק כדי לעמוד על שולחן העבודה של סיון, אם תרצה בהן שם. 

נכון להיום המסרגות ריקות, ממתינות לאתגר הבא, נהנות משאון מכונת התפירה, העומלת לצידן..

מייצרת עניינים טובים

יש מן מושגים שכאלה, השגורים בפי כל, 'חוזרים לעניינים', או אחיו 'חזרה לשגרה', שפעמים רבות משתמשים בהם כדי לתאר מצב של 'שיקום', 'תקומה' או אפילו 'החלמה'. 

אממה:-), אין לי שום אפשרות, פיזית או רגשית, לחזור לשום מקום, כי אם לייצר משהו אחר במקומו, דומה או שונה ממנו.

עוד מעט שנתיים של החלמה חולפות , שנתיים שבהן התהליכים הנפשיים הואצו, הטלטלות הכו, אך עמן גם גיוס הכוחות לטיפול, ריפוי, התחזקות והתעצמות (אפילו).

האביב, שבא עלינו לטובה, על הפכפכותו, יכול מאד לתאר את המקום בו אני נמצאת כרגע. נכונה להתחדש, ללבלב, לצאת לאור ממוקמת בשנתות משתנות על גבי מד מצב הרוח והאנרגיה. 

היצירה, הכתובה, הסרוגה, התפורה, הצבועה והמודבקת, תופסת מקום גדל והולך בחיי ומבקשת  להראות שוב. 

מצוידת במצלמה טובה יותר, בלוקישן מאורגן יותר, ברצון ונכונות, אני חוזרת להביא את היצר והיצירה, אלה הנאים וגם אלה הבלתי מאורגנים.

אתם עדיי, צופיי, קהלי, אחרים משמעותיים.


נתראה!