יום שלישי, 20 ביולי 2010

יום עצוב (זהירות, עצבות וכאב בפנים)

לא יודעת אם זה נהוג או לא, אך החלטתי להיות נאמנה לעצמי.
תכננתי הערב לכתוב פוסט קליל, המשלב התחלות חדשות, חדוות יצירה ולבלוב.
אבל המציאות הכתה והאופטימיות מפנה היום את מקומה לעצבות מה. 




האיש שהיה בן הזוג של סבתי בשנים האחרונות, נשם היום את נשימתו האחרונה, ונפרד מן החיים (תרתי משמע). 
התבשרתי על כך בעודי מבלה עם שתי בנותיי בבריכה. זה היה צפוי, אך עדיין מאד עצוב. כלל ועיקר כיוון שמבחינתי זהו כעין 'פרומו' לעתיד לקרות, ולא בעוד מספר רב של שנים. המבין יבין. 


אני בת 33. אמנם יש לי רק סבתא אחת, אך המוות לא היכה בי כה קרוב, עד היום. שיא נאה, בהתחשב בגילי ובהיותי תושבת ישראל מרובת ה'פוגרומים'. כשסיפרתי זאת לחברה היא התאפקה מלצחוק וביקשה להעניק לי כתר של כבוד. 
כבוד?
לא יודעת. לא עשיתי לשם כך דבר. זה פשוט לא 'קרה'. 
כעת זה כן. לא קשר דם, אך קשר הדוק מספיק כדי להכאיב כמו.
אני תוהה האם יש בניסיון להקהות את החושים, להקל על הכאב. 


כן, בקרתי בבתי קברות. את סבי איבדתי בהיותי בת שנתיים ו-11 חודשים. אין לי זכרון עצמי, אלא כזה שטוו עבורי הוריי וסבתי. כל ביקור זיכרון מעלה עצבות וכאב, הנובעים בעיקר מאובדן האפשרות להכירו, להכיר לו אותי, את אישי, את בנותיי.
ביקור הזיכרון הקשה ביותר היה עת בתי הבכורה הגיעה לגיל בו איבדנו זה את זו.
הידיעה עד כמה סבתי ואמי משמעותיות עבורה הציפה שאלות ותהיות לגביי חווית האובדן שלי כפעוטה בת רגע לשלוש. 




היום נאלצתי לספר לבכורתי, בת ארבע וקצת, אודות פטירתו של האיש, שרק לפני יומיים שוחחה עמו בטלפון, לבקשתה. 
תגובתה המילולית היתה: "אוף" ועצבות עלתה על פניה. 
לאחר מכן עלה מטח שאלות: "איך הוא מת? מי הרג אותו?", "איפה הוא מת?", "איפה הוא עכשיו?", "למה הוא מת???".
ושוב: "אוף".


כן, היא צודקת. גם אני מרגישה 'אוּף' וגם קצת OFF. או בעצם הרבה.




:-( 





10 תגובות:

  1. יקירתי, שולחת חיבוקים!

    כן, זה אוף ו OFF אחד גדול! מצטערת לשמוע!

    תנחומיי.

    השבמחק
  2. יקירתי, עצוב לשמוע-ואני בהחלט יכולה להזדהות עם חלק מהתחושות שלך)-:
    חיבוק וירטואלי חזק חזק בכיוונך

    השבמחק
  3. אוי אני כ"כ מצטערת לשמוע.
    חיבוקים,חיבוקים.

    השבמחק
  4. יקירתי...מחבקת אותך ח-ז-ק!!!!

    השבמחק
  5. חיבוק גדול.
    תחשבי על זה שבערב שהוא מת מליוני אנשים ברחבי הארץ והעולם שרויים היו באבל הגדול ביותר שקיים עבורם.

    השבמחק
  6. אהובתי,
    עצובה איתך, ומחבקת חזק חזק }{

    השבמחק
  7. תודה לכולכן. ליוויתי. היה קשה מאד. לאחר תום הטקס ניגשתי לאחת מבנותיו לנחם, בתגובה היא אמרה: "תודה שבאתם לפני שבועיים, אין לך מושג כמה הוא אהב את רוני. הבנות הביאו המון שמחה הביתה באותו יום"....

    נחנקתי.

    השבמחק
  8. בימים האחרונים אני פתאום רואה בבושקות בכל מקום וחושבת על הקשר המיוחד של אהרון ורוני.
    הוא יהיה מאוד חסר לכולנו.
    ורוני רגישה ומדהימה כהרגלה.
    נשיקות!

    השבמחק
  9. חיבוק, וכתיבתך נוגעת ונפלאה, גם אם זה פוסט עצוב וכואב מבפנים.
    זה דרכו של עולם, שאנו נפרדים מהדור המבוגר יותר,
    שלא תדעו עוד צער.

    השבמחק