מה המ-צב?

יש רגעים - ימים - חודשים - שהזמן בהם לא זז. 
נכון, השעון לא עוצר מלכת (אלא אם נסתיים בו פרק חייה של הסוללה)..אך לעיתים אוחזת התחושה, כי משהו במציאות תקוע..מתקדם בקושי..או בקושי מתקדם.


השליש האחרון של ההיריון השני שלי (שנגמר בשלהי חודש פברואר האחרון), הרגיש בדיוק כך!
הזמן כמו נע לאחור.. מספר יכולות המתאפיינות בניעה קדימה, הצטמצמו לאין שיעור.
התקשיתי ללכת, לטפס במדרגות, לעמוד ולבסוף גם לשבת..
מרדיפה נמרצת אחר זאטוטה, מצאתי עצמי נטועה לבלי זוז על ספת הסלון, כשהזאטוטה סובבת סביבי. 


הספה היא הבית, כל צרכי (כמעט;-)), באים לכדי סיפוק בנ.צ. החדש.
בקבוק מים? יש!
פלאפון? יש!
טישיו? יש!
טלפון אלחוטי? יש!
נשנושים? נו איך אפשר בלי??:-] 
הקמתי לי 'בית' חדש - נוסף על זה שברחמי. בית אחד מלפנים - ובית אחד מאחור - 'על הגב'.


כן, כך, איטית וביתית - ממש כמו ה'צב'.




ומדוע אני מספרת לכם כל זאת?
מכיוון שתקופה ארוכה מאד חלפה מאז נתבקשתי על ידי חברה להכין לבנה 'צב' אמיגורומי.. ומשום מה, עבודות אחרות נעשו, בובות חביבות נסרגו, אך הצב....לא.


לימים, עת הנ.צ. החדש ננטש, והרחם חדל מלתפקד כ'בית' - קרם הצב עור וגידים.
עין אחר עין הוא נבנה ומצא לו בית - נוסף על זה שעל גבו. 

הדוגמא נלקחה מתוך ספרה של אנה פאולה, "amigurumi two", בשינויים קלים.


ומאז....
הזמן חזר לנוע - הפעם כאיילה....
הקטנה גדלה והולכת, הולכת וגדלה (לא, היא עוד לא 'באמת' הולכת...4 חודשים סגרה לא מכבר..). 
הימים 'רצים' והזמן כמו נוזל מבין האצבעות. הן אמנם סורגות פה ושם אך מתקשות, בשל מצוקת זמן, להעלות רשומות;-)


מקווה מ-א-ד לשוב לכאן בקרוב!