עושות מצווה

שנות נעוריי התנהלו על מי מנוחות, בישוב שהיה אז קטן, בשומרון הירוק והקהילתי. 
את בת המצווה שלי אני זוכרת היטב. היה זה האירוע הראשון בשכבה אליו הוזמן DJ !! והאמינו לי, אני עדיין 'רק' בעשור הרביעי לחיי ;-)
יש שיאמרו שהיה פשוט יותר ויש שיאמרו שהיה 'חסר', אני זוכרת את הרגעים הקסומים שלפני, כשבחרתי את בגדי המסיבה, ואת אלה של מעגל הריקודים עם 'אורגני אורות' מרצדים סביב.

הקסם של אז שודרג עם השנים והטכנולוגיה למקומות חדשים, מרגשים לא פחות עבור בנות המצווש :-)

היום הביגוד נוצץ יותר, כמו גם האירוע ולעיתים מקדים לו יום צילומים, במהלכו זוכה המתבגרת לליווי צמוד של צלם במגוון לוקיישנים וסצנות. 

אותו עולם טכנולוגי מופלא, הביא לשיתוף פעולה מרגש ומיוחד, עם צלמת מקסימה, שיום אחד פנתה אליי בהודעה, נוכח תמונות התסרוקות שראתה שיצרתי. 

את אנדה יואל לא הכרתי אישית עד לאותו היום, והצעתה לשיתוף פעולה סקרנה והלהיבה אותי. הרי אין שילוב מוצלח יותר מאדם שיודע ללחוץ על קליק המצלמה בזמן הנכון ובאיכות הנכונה, כשלפניו דמות מסורקת ומסוגננת כבחלומותיה הכמוסים ! 

סיעור מוחות נמרץ הביא ליצירת הגשמת חלום וחוויה מרגשת, עבור ילדת בת מצווה אחת !

הנערה הזוכה תזכה לכשעתיים צילום סטודיו** הכולל עיצוב תסרוקות משתנות !!
10 תמונות מעובדות וערוכות על CD,
תמונה מודפסת אחת בגודל 20X30 ס"מ
וחוויה בלתי נשכחת :-)

שווי הפרס כ-950 ש"ח !!

*ניתן להשתתף בהגרלה בין התאריכים 30.10.2013 ועד מוצאי שבת 9.11.2013 בשעה 20:00. 
**את יום הצילומים יש לממש עד חודש מפרסום תוצאות ההגרלה, שיפורסמו בתאריך 10.11.2013 בשעה 10:00 בוקר.


מה עלייך לעשות כדי להשתתף בהגרלה? 

לשתף את הפוסט הזה בפייסבוק 
וללחוץ LIKE לדף העסקי של רביד פלג כאן! ושל אנדה יואל כאן!!

מכירה אמהות לבנות מצווה? יודעת על עוד נערות שישמחו להשתתף? שתפי, הפיצי וספרי :-)



אני באופן אישי ממתינה בקוצר רוח ליום הצילומים! 

רביד

אוריינטל שיק וצמה בריבוע !

קרירות הערב הורגשה לסירוגין, כבר בערבי ספטמבר. הסתיו שולח אותות לקיומו, סימני הגעה. 
מאסתי די מזמן בחומו של הקיץ. אני חורפית מטבעי, מעדיפה את הקור העז על פני ההזעה האוגוסטית.
שמעתי אי פעם מישהו שטען כי ילידי החורף מחבבים אותו, ובהתאמה אלה של הקיץ. מה דעתכן? כך גם אצלכן?

ובכן משב הסתיו הפיח בי חיים והייתה זו הזדמנות מצוינת עבורי, להאריך את שרוולי הבגדים, הנתפרים תחת רגלית המכונה. 
בוקרו של אחד מימי החופש הרבים, הזמין את הגדולה לסור לחדר העבודה, לבחור לה בד, גזרה, סגנון ואורך. 
היד נשלחה מיד לעבר בד מודפס, בניחוח המזרח. האורך: "כמה שיותר ארוך אמא, שייגע ממש ברצפה". 
ה'סתובבת' כבר מזמן נשארה מאחור, וכך גם אני בחדר, הבד על ברכיי, הבקשות רשומות והדוגמא נרקמת בראש.

גזרת 'שמלה כפרית' נבחרה, שורטטה, נגזרה, נתפרה ו...יש שמלה לערב חג הסוכות. 
למרות פרצוץ '9 באב' שעל פניה, השמחה התרוננה בלב ;-) (מהצילומים פחות, מהשמלה יותר..)

בוקרו של ערב החג היה בוקר 'מרוגש', הגדולה התיישבה על המחשב, חיפשה לדבריה:"תסרוקת מיוחדת להערב, חדשה, כמו השמלה".

שיטוטים, תמונות, חיפושים, הפתעות ואאוריקה! נמצאה הצמה הרצויה. 

מי זו שיש לה ארבע פאות ? ארבע זויות ? ושלל קצוות ?

לא אחרת מאשר צמה מרובעת! כן כן, כזו שכשמסובבים אותה נראית צמה מארבעה כיוונים!

מורכבת למראה, פחות מורכבת לשזירה, אך דורשת מעט זמן 'עבודה'...

ההתלהבות הייתה גדולה ומאז היא נשזרה בראשה מספר פעמים נוספות.
גם הקטנה ביקשה לעצמה צמה 'מיוחדת' לערב החג, ובשערה הדק והדליל של הפעוטה, נשזרה צמת 'זנב דג' הפוכה, מעוטרת בפונפון ורדרד, כמיטב ה'וורדת' :-). 

   
                        

החג היה טוב, וטוב שהיה. 
הצלחת השמלה, הן בחיבת הבת אליה והן בתגובות המשפוחה (הלא אובייקטיבית לכאורה ;-)), הביאה לתפירתה בקבוצת התפירה שמתקיימת אצלי. ממש בקרוב התמונות של השמלות החורפיות שהן הוציאו תחת ידיהן :-)


ובינתיים, חג חזרה לשגרה שמח!

נ.ב. לשימושכן, עודכן 'חוצץ' לוח סדנאות בראש הבלוג. 
וכתמיד, תודה שאתן איתי!


רביד 

"דג זהב שלי, בוא עלה מיד, לאישה שלי יש עוד בקשה אחת..."

המון המון זמן, יותר מדי זמן, מאז הפעם האחרונה בה כתבתי. 

החופש הגדול, שיקרא מעתה בשמו החדש, 'העונש הגדול', כמו האריך זנבו וצירף אליו את חופשת החגים. 
לבל אציג רושם מוטעה, אני מאד אוהבת חופש, חופשות וימי כיף (!), אך בכדי שאני אחוש בהם, הבנות צריכות להיות במסגרות ;-).
ואם להיות מעט פחות מוקצנת, הרי שלו היה מתקצר החופש הגדול לחודש תמים, לא הייתי יוצאת לרחובות להפגין והנחת הייתה ממשיכה לשרור בביתנו, לפחות עד ל'גשר' שבין יוה"כ לסוכות. 

מעט הזמן שנותר בין הפעילויות, התוכניות ותעוקת הנ(ו)פש, הוקדש ליצירה מסוגים שונים. 

חברה מעולה בשם גליש, ניהלה משחק משעשע ומסקרן בין קבוצת חברות, בו הפכה כל חברה ל'דג זהב', המגשים שלוש משאלות.
זהות ה'דג' התגלתה ל'דייגת' רק לאחר קבלת שלוש ה'מתנות', שנפרשו לאורכם של שלושה חודשים ! ! !

כל מתנה קבלה 'תמה' אחרת, שהתבססה על שאלון מקדים, עליו ענתה כל אחת מהמשתתפות. 

הדייגת שלי ציינה בין שאר הפרטים, כי בילדותה הייתה לה כלבה וכשלא בלתה עמה, את מרבית ימיה העבירה בפעילויות בצופים.
על כן המשאלה הראשונה, שעסקה ב'ילדות' שילבה דמות כלבלב, תפורה מלבד, וצופה זעירה שזורת חרוזים.

         
                          

המשאלה השנייה עסקה במשאלות ואיחולים, אותם בקשה לעצמה הדייגת בשאלון. חרוזי גיהוץ (HAMA BEADS) התאגדו והתחברו לכדי שלל הברכות שבקשה לעצמה, בתוספת תגי שם ומחזיקי מפתחות של בני המשפחה. 

כדי שכל הלעיל גם יתגשמו, יש להפכם למשימות וחוויות ביומן, ועל כן צורף גם יומן שבועי בעטיפה תפורה, מקושטת כפתורים.

המשאלה השלישית נתבקשה להיות 'משהו אישי'. כיוון שה'דייגת' בקשה לעצמה ללמוד לתפור במכונה בעתיד ולהכניס את מלאכת התפירה לכישוריה, נתפר עבורה 'מר ארנב', מצוייד בחגורת כלי תפירה. מי אם לא ארנב חרוץ, יכול להמריץ את המשאלה ולהפכה פשוטה, קלילה ואפשרית ??
הארנב תוכנן כך שיראה כ'כרית' גדולה, הניתן להושבה על שולחן העבודה (יציב בזכות זנבנב תפוח), ונכון להוות גם כרית סיכות ומחטים!

הדג סיים את תפקידו לעת עתה וחזר לשחות במעמקי האוקיינוס, לתור אחר הרפתקאות וחוויות חדשות.

-------------.---------------.--------------.--------------.-------------.--------------.--------------.---------------.

מעניין לעניין בעניין אחר :-P,  לאור בקשות חוזרות ונשנות, תתקיים סדנת צמות משודרגות 
בבוקר יום ו' הקרוב, 11.10, בין השעות 9:00 ל-11:00, בפרדסיה.
עלות: 150 ש"ח, הכוללים הדרכה, כיבוד קל ומתנה שימושית !

הרשמה במייל: peleg.ravid@gmail.com

נתראה? :-)


הפוסט הבא..שכמעט מוכן, יחשוף צמה חדשה (!!) ומפתיעה עד מאד... ושמלת סתיו קלילה ואוריינטלית.
יש למה לחכות ;-)


ו....תודה שאתן איתי, 

רביד.

"אז מה את עושה?"

"אז מה את עושה?"

לא, הכפילות איננה טעות. זו שאלה שנשאלתי מספר לא מבוטל של פעמים במהלך שלוש השנים האחרונות.
בראשית עניתי ש"אני אמא במשרה מלאה", מה שהיה נכון, נוכח העובדה שילדתי את אחרונתי בדיוק באותה העת.
אח"כ, כשהיא כבר הייתה בת שנה, עדיין הייתי אמא (זה אגב לכל החיים), והיא גם הייתה בבית, אבל אז התשובה הייתה, "אני נלחמת כדי להבריא"..
בחלוף עוד תקופה, הבריאות חזרה (חמסה טפו - ליתר בטחון),  השיער כבר צמח, ואז השאלה אתגרה אותי עוד יותר, שכן התשובה המצופה הייתה "חוזרת למסלול".. או "חזרתי לעבודה", וזו האמיתית הייתה, "אני בונה דרך חדשה, היא לא ברורה לי..היא נבראת תוך כדי תנועה". אבל דברים כאלה 'מוזרים' לא תמיד אומרים אפילו לקרובים, ובטח שלא ל'זרים'.

השגרה נצחה, יום רדף יום ומטלות החיים תפסו את מרב הזמן. בין לבין קצת יצירה ולימודים. הסריגה הייתה לי לשפה מזה שנים, התפירה העמיקה שורשים..והפתעה הגיעה דווקא ממקום אחר..

הפעם הראשונה בה סרקתי שערותיה של בכורתי לתסרוקת 'מרשימה', הייתה עת זומנה ברב כבוד, לששבן (להלן שושבינה:-)), בחתונה של הדוד שלה. 
תחום השיער תמיד היה אצלי בחזקת 'אוהבת', אך לא תמיד מומש.. לימים, ההתנסויות גדלו, ההנאה הייתה רבה וגם התגובות.
הופתעתי במיוחד כשהתבקשתי להראות וללמד, כיצד עושים את זה.

עוד רבות אוכל לחפור בעניין ;-) (כזו אני :-D), אך אם לקצר ולעבור לתכל'ס, 'אתן' הייתן אלה שהביאו אותי להבין 'מה אני עושה היום', עד כמה אני נהנית מזה, ועד כמה אני רוצה להרחיב, להעמיק ובעיקר לשתף את הידע והיכולת...עם הסביבה. ולא רק זו ה'תסרוקתית', כל ידע שבחזקתי - יופץ לרשות הרבים..

ולכן, מה שכבר 'רץ' כמה וכמה חודשים, קיבל 'גוף', מראה ותוקף !

ישיבות מיתוג קדחתניות, עם בחור מוכשר מאד (ואהוב מאד), העונה לשם נוי נווה, הניבו לוגו, כמה איורים (שחלקם עוד ייחשף בהמשך), דף פייסבוקי עסקי (כי אם אתה לא שם, אתה כנראה רק 'חצי' קיים ;-)), והבנה אמיתית, הולכת ונבנית, של מה שאני נהנית ממנו, מתמלאת, נרגשת ועושה - עכשיו :-)

אה, כמובן! גם הבלוג קיבל פנים חדשות, רעננות. וכמו שמוזכר למעלה, זו אותה אני - משתנה עם הימים, לוקחת את כל מה שהיה וממשיכה קדימה..

ואם לסיים, אז במילה חשובה שעלתה לי לפני כמה ימים, תוך כדי שיחה...
'הנגשה'.  המשמעות שלה עבורי היא: להפוך את הידע לנגיש, לאפשרי, לכל אחת. כי באמת כל אחת יכולה, אם רק תרצה מספיק. לא משנה באיזה תחום, שפה או מקום.
ואני כאן, כדי להפוך את כל מה שאני יודעת, לנגיש עבור האחרות.

:-)

תודה על כל תגובה וחיוך, ותודה שאתן איתי, גם עכשיו.

רביד 

ומי שעוד לא בקרה: הנה קישור לדף העסקי בפייסבוק

https://www.facebook.com/ravidpelegstudio

  

התאוששות מבורכת והזמנה לסדנאות

ימים של נשימה עמוקה ורה-התארגנות, נדרשו לאחר המילים שמצאו את מקומם מחוץ לראש ובציבור. 
משהו נפתח פנימה, התרוקן, השתחרר ומצא מקום להתמלא שוב, מחדש.

לא אוכל לתאר את המשמעות וההתרגשות שמלוות תגובות ממתמודדים על ציר דומה, כמלווים, מחלימים, נאבקים וחיים... כל כך חיים. 
הידיעה, שמלבד התמיכה, שאני עצמי מרגישה מחובקת בתוכה, מישהו אחר ננגע או מרגיש מובן, היא שמביאה אותי להמשיך, להגג, להפוך את התחושות לטקסט, לתת להם מקום מעבר לעצמי.

המילים החתומות על פרק היד נטמעו, החלימו והפכו לחלק מהגוף. כמוהן גם תחושת הקיום, הנוכחות. 

עם רוח החיים תחת כנפיי, אני יוצאת לפגוש ולחלוק את היופי והחן שבמעשי.. שבפנאי ומזמינה נשים, נערות ואולי גם גבר אמיץ ;-), שמאליות, אך לא רק, ללמוד מעשים שישדרגו (או ייצרו) את שעות הפנאי והמראה :-)


שלוש סדנאות:

סדנת צמות משודרגת ומפתיעה, 'למתחילות', תתקיים ביום רביעי, 17.7.13, בין השעות 21:00 - 23:00.
מיקום: פרדסיה.
עלות: 150 ש"ח.
הלמידה והתרגול מתבצעים על 'ראשים אמיתיים', המחוברים לנשים חייכניות :-), ששמחות לעמוד לרשות אצבעותיכן..
הניסיון מעיד כי עדיף ללמוד על ראש סבלני, ולא על ראשן של הבנות הצעירות והסקרניות שלכן. 

הסדנא מעניקה גם את היכולת לשזירת צמות לעצמך, כל שדרוש הוא אימון ורצון:-)

כל משתתפת תקבל הפתעה שימושית בתום הסדנא !

הרשמה במייל : peleg.ravid@gmail.com

הסדנא בתאריך 17.7 מלאה ! 


בשל הביקוש נפתח תאריך נוסף לסדנת הצמות:

יום א', 21.7.13, בין השעות 21:00 - 23:00.

הצצה לסדנא שהתקיימה לא מכבר: רב התמונות הן של ביצועי משתתפות הסדנא!

** אחד הראשים הוא של בעלת שיער מתולתל מאד! מי אמרה שאי אפשר לעצב, לשזור ולייפייף תלתלים? :-)




סדנת סריגה במסרגה אחת / קרושה, לשמאליות מתחילות ! 
אין מה לעשות, יש דברים שעדיף ללמוד 'על צד שמאל' ;-), כשמאלית, מעל לשלושה עשורים, הבנתי כי ישנן מלאכות שמאתגר מדי להתמודד עימן דרך עיניים ימניות... 

הסדנא כוללת לימוד טכניקה בסיסית לסריגה במסרגה אחת,
לימוד קריאת תרשימים בסיסיים, 
לימוד מונחים בעברית ואנגלית (לשם הבנת הוראות המצויות בשפע ברחבי הרשת)

בין תוצרי הסדנא יכללו סרטי קרושה, ופרחי קרושה בתוכם נעשה שימוש בתפרים השונים שנלמד.

הסדנא תתקיים ביום רביעי, 24.7.13, בין השעות 20:30 - 23:00.
מיקום: פרדסיה.
עלות: 180 ש"ח. המחיר כולל מסרגות, חוטים לסריגה וכיבוד קל.
המשתתפות יקבלו מתנה ערכת מסרגות בגדלים שונים ועוד הפתעות מעולם הסריגה. 
אין צורך להביא דבר פרט לרצון ללמוד ומצב רוח טוב.

הרשמה במייל : peleg.ravid@gmail.com



סדנת סריגת 'אמיגורומי' - טכניקה יפנית לסריגת בובות במסרגה אחת. 

סדנת שני מפגשים, המיועדת לשמאליות מתחילות ולימניות בעלות ידע בסיסי בקרושה.
ככלל אין צורך בניסיון קודם!

הסדנא כוללת לימוד טכניקת הסריגה הקרויה 'אמיגורומי' ומשמשת לרוב לסריגת בובות ומשחקי ילדים. 
לימוד קריאת תרשימי אמיגורומי בסיסיים, 
לימוד מונחים בעברית ואנגלית (לשם הבנת הוראות המצויות בשפע ברחבי הרשת)

במהלך הסדנא נעבוד על בובת אמיגורומי ו-או כדור אמיגורומי, לבחירת כל משתתפת. 

הסדנא כוללת שני מפגשים בימי רביעי:
מפגש ראשון: יום רביעי ה - 31.7.13
מפגש שני: יום רביעי ה - 7.8.13 
בין השעות 20:30 - 23:00.
מיקום: פרדסיה.
עלות:  260 ש"ח. המחיר כולל מסרגות, חומר מילוי, עיניים לבובה וכיבוד קל.

על המשתתפות להצטייד בחוטי סריגה heela מסוג כותנה, בשניים עד שלושה גוונים.
ניתן יהיה לרכוש את החוטים בערב הסדנא.

המשתתפות יקבלו מתנה ערכת מסרגות בגדלים שונים ועוד הפתעות מעולם הסריגה. 

הרשמה במייל : peleg.ravid@gmail.com

----------------------------------------------------------------------------------


החופש הגדול החל 'בחוץ' והחופש הפנימי מתרונן, משתוקק לחוויות חדשות, פגישות מהנות ולמידה.


תודה שאתן כאן, שם ובכלל :-)

מעל ומתחת לעור. רבדים.

יש דברים שצריכים לשקוע. 
מילים שלא מצאו אותיות בנוסח שכזה, עד היום.


***

כמו קליפות הבצל, רבדי האדמה, שכבות הסלע, כך גם הגוף ואף הנשמה. 

הגידול התמקם בַעומק, בחלל הריק שבין הלב הפועם והחש, לריאות - הנושמות המחיות. 
הוא לא הפריע לאף אחד מן האיברים המשמעותיים הללו. התופעות נתנו אותותיהם דווקא על העור, על השכבה החיצונית, הנראית, המושפעת כל כך מן החוץ.

אלרגיה לדבר מה הנמצא בסביבה? או דווקא כזה שלרוב הוא אכיל, אך עבורי הוא איננו מתאים? אולי עקיצות של גורם מעופף, זוחל?! 
השערות רבות הועלו וטופלו, בהתאם.
הגרד האיום והנורא, התפשט, הוא כבר לא רק על הבטן, הוא הגיע לכל הגפיים. הפצעים פתוחים, קרישים של דם מעליהם. 

לצידו של זה הממוקם עמוק פנימה, 'שוכנת' מן ידיעה בלתי מאושרת (תרתי משמע), שאם יש משהו שיכול לגרום לגוף להרגיש ככ נורא, הוא חייב להיות קיצוני וקשה. הידיעה הזו נשלחה לאוזנו של בנזוגי בלילה אחד בו הגרד, תחת זרם מים חמימים, היה כזה שאי אפשר לסבול אותו יותר. 

הידיעה עמוקה, כמו גם הגידול. 

הבדיקות, אף הן, חודרות אט אט לעומק, בתחילה בהדמיה ואח"כ באופן פיזי. חתיכות מהגידול נחתכות ונשלפות החוצה דרך מחט חלולה שהוחדרה עמוק, אל החלל שבין הלב והריאות. אחת אחר השנייה, הן מוצאות ונאספות, אוחזות את הסוד הגואל שעומד להיוודע.

כל רבדי הגוף הנגועים, ואלה שלא, מתגייסים להמתת זה שפלש, שנוצר, שגדל מתוך הגוף עצמו. 
העור נחדר במחט, הוריד שותה בגועל את חומרי ההמתה, הקיבה מתהפכת, הפה זוכה לטעמים חדשים שלא בגבולות ההרגל, השרירים כואבים, אין כוח בגוף. 
יש כוח בנשמה. לפרקים.

רובד ה'ידיעה' הוא ה'ננגע' ראשון. מה הוא מבין? שעכשיו יוצאים לדרך. אחר כך הוא מבין מדוע קוראים לה 'מלחמה'. כי בדיוק כך היא מרגישה. הגוף נלחם, על כל שכבותיו והנפש, היא הרוח המנצחת על הקרב. 

כוחות נפשיים חדשים מתגלים, בכל פעם עוד יותר. מעמיקים פנימה. בתחילה נובעים מן הראש, ההיגיון. אחר כך מובאים מן הלב, הבטן, הריאות. מה מעניק לי נשימה? כיצד זה מרגיש להיות במלחמה? אהבה עצומה אל עצמי מתגלה. מפעפעת מבפנים, ברגעים בהם לא מובן בכלל מהיכן היא מגיעה וכיצד היא שייכת. 

עמוק בפנים מתמקמת ועולה גם התודה, לכל מי שמלווה, שתומך, ששואל, שקורא, שמגיב, שנותן, שמציל, שמקשיב, שלוקח, שמביא, שמעניק עדות שאין שנייה לה.


מנצחת.
הגוף פצוע, מחלים לאיטו. 
הנפש שהחזיקה את הכל מתרסקת, מתפוררת, מתנפצת. היא מבינה עכשיו ש'יכולה הייתה גם למות'. 
זו הידיעה שבצדה האחר של המלחמה, שהחסרתי לאורך כל הדרך. 
רק לאחר הניצחון יכולתי לראות אותה, להבין שגם היא הייתה שם... חלק בלתי נפרד, אך בלתי נלקח בחשבון, נראה או אפשרי. 

ואז, החיים אמורים 'לחזור למסלול', אך בהעדר אחד כזה, כל יום הוא משימה, כל צעד הוא כרגל הטמונה עמוק באדמה בוצית בחלקה התחתון ויבשה עד סדק ברומה. 

גם אז רבדים חדשים של אין אונות מתגלים, של דכאון אמיתי, צורב, מכלה כמעט. של חרדות שאין מן הטעם לכנות אותן ככאלה, שכן הן כבר מזמן יכולות להיות מוגדרות כ'פחד', וודאי, מוכח, עם אישור כי אפשרית המחלה הזו, היא אכן כאן, אכן הייתה, אמנם נוצחה אך מי הוא שייתן את ההבטחה כי לא תשוב?!


אין כזו. ולא תהיה אף פעם.

אני בעירום רגשי, חשופה לכל משב קל, פגיעה, חסרת כל הגנות להישרדות בסיסית. לב של בצל, ארטישוק, כרשה, אבקן של פרח.
כמהה לשקט.  
כימיקלים טובים נכנסים לתמונה, במעמקים החשוכים, חסרי הזמן ונשימה, מתהוות מדרגות יציאה.. העלייה הדרגתית, קומה אחר קומה. אל הבלבול, המועקה והעצבות מצטרפים רגעים של הנאה, התרגשות וציפייה. האמונה והתקווה מגיעות בקצה העלייה, כשאור מגרש את החושך. 

ואז החיים, מאוזנים יותר, נוגעים בכל קצה של רגש, במנעד רחב מזה שהכרתי. מתרגלת ומתחילה לחיות, את מלוא מובניה של המילה. צרור רבדיה, רוחב גזרתה, עומק ממדיה. 



שנתיים שאני מחכה ליום הזה, בו ארגיש מסוגלת לחתום על גופי, בדיו תחת עורי, את ההרגשה האדירה הזו, הנוגעת בכל חלקי גופי. לעוף איתה מכאן, הלאה עד סופי.

                                                                                               

 I'm alive

i'm alive

שוב מגיע ה-9.6. עוד שנה חולפת ואני כבר פעוטה בגלגול הנוסף. 

שנתיים חלפו מאז הטיפול האחרון וממש כמו פעוט, שמחפש לעצמו עצמאות ומקבל אותה, כך גם אני, עצמאית יותר בבחירותיי, בעיסוקיי, בחלומות ואף במחשבות.
הנטייה האובססיבית של החרדה בעקבות המחלה וההבנה את שבריריות החיים, פינתה מקום לתקווה, לאמונה בדרך, ליצירת שגרה. הימים פחות מפחידים, המחשבות לא מעיקות בעיקרן והשקט הוא כבר לא זה 'שלפני הסערה'. 

לפני המחלה, הדבר ממנו פחדתי יותר מכל היה מחלת הסרטן. לא היה לv שם או גוף, אך היא הייתה בראש רשימת ה'פחד', אם יש דבר שכזה. 
לימים כשחליתי, על כורסת הפסיכולוגית' אמרתי שכעת, משהגדול בפחדיי התממש, לא יהיה לי ממה לפחד עוד.. באמת כך הרגשתי.  מוזר לגלות, אך המאבק במחלה לא אפשר לי לפחד ממנה, כי אם לנצח ויהי מה. 

אחר כך, השבועות הראשונים של האחרי, החודשים והשנה הראשונה, מלווים אימה מסמרת שיער, קוצר נשימה ובהלה נוכח כל אזכור הטיותיה או מונחיה של זו. היתבדתי. ההבנה של הסכנה הופכת ממשית יותר, עצומה וכמעט חסרת פרופורציות. המאבק הופך להיות רגשי. שאלות 'מקומנו בעולם' צפות, הרע הכאוטי והבלתי ניתן לשליטה הוא זה שצובע את הימים ואת התחושה. קשה לראות אור ויחד עם זאת, הגוף בריא. דיסוננס בלתי אפשרי להכלה כמעט, אך הכרחי כחלק מהמסע. 

אם דבר גילוי המחלה, 'זורק' את היישות, על כל חלקיה, אל האש, מעבר לחומות ההגנה האנושית, הרי שכשהאש דועכת, העשן עדיין ממלא את הריאות, מכביד על הנשימה, מקשה לראות מבעד. ואז, עם חלוף הימים, היופי של החיים נכנס אט-אט אל הקיום המאוּיַם ומבקש לאזן את התמונה. 
העשן מתפוגג, הבהירות נכנסת והיישות תופסת את המקום החדש שלה. על הגדר, רואה את מה שמעבר, אך יכולה גם לחיות ולבקש לעצמה בחזרה, את ההגנות המחיות, המאפשרות לחיות עם פחות פחד, פחות שיתוק, פחות סופיות. 

השנה השנייה הזו, שמסתיימת ממש בקרוב, היא זו של ההתעצמות, של ההבנה שאת מה שראיתי מעבר לגדר, מעבר לגבעה, לא אוכל אף פעם לעזוב. העיוורון לא ישוב.
אולי אף לא רצוי שאנסה, למרות שדווקא מאד ניסיתי לאורך השנה הראשונה, לחזור להיות כאחת האדם ה'לא יודע'. אולם, האמת הזו, לא רק מפחידה, היא מחברת כל כך למציאות, לרצונות האמיתיים, למאווים, לתשוקות ולחלומות ברי ההגשמה. 

אני עדה בחיי החדשים וחייה אותם. פוסעת בדרך חדשה, בוראת אותה ממש, אותה ואותי. 
לקחתי החלטה, לא לחכות. לא לפחד ממה שלא 'הורג', וממה שכן - לדעת להיזהר ולהיעזר. לבחור לקום כל בוקר עם חיוך, אל מציאות שהבחירות בה הן גדולות. הקבלה שהשליטה שלי היא אמנם 'מוגבלת', אך אף לא השמים הם הגבול לתחום החופש בו אני מחזיקה. 

לא מתביישת יותר
טועה ולומדת
מייצרת
חיה.

                                         

                                                     i'm alive