זמן רב חלף מאז יצרתי לשם היצירה, ללא תלות בתוצר, מה שנקרא: לנפש..
אמנם השתתפתי בהחלפות מזדמנות, תפרתי בגדים במסגרת לימודים, הכנתי מתנות לחברות, אך כמעט ולא יצרתי 'בשבילי'.
בהתאמה, התוצרים ברובם ענו להגדרות אסתטיות וה'סדר' ניכר בם.
לפני שבוע וקצת החלטתי לערוך רשימה של דימויים, שיניעו ליצירה חופשית, פתוחה, אינטואיטיבית.
בליל של מילים עלה על הדף, אחת מתוך האחרת, קשורה לה או דווקא זרה.
אחת מהוראות הביצוע, שהגדרתי לעצמי, הייתה שימוש בחומרים שונים, ליצירת מה שעולה מאותו הדימוי.
כמו שחשבתי (ובסוגריים - חששתי), הייצוגיות וחוקי ה'יופי' תפסו מקום ברב העבודות, אך לבסוף משהו השתחרר.. :-)
העיסוק ב'איילים' תמיד נראה לי 'זר'. שייך לתרבויות אחרות, לחורף אמיתי שלא נחווה אצלנו, לחגים של דת אחרת, לעיסוק או תחביב שממעיטים להתעסק בו במדינתנו.
יחד עם זאת, הדימוי, שהפך כה פופולרי בשנים האחרונות, צד את עיני (;-)), ועורר את סקרנותי.
לכן, DEER IT IS.
ראשית תפס את ידיי החוט. חבר לצורה הפופולרית יותר של הדימוי, והפך לראש אייל, סרוג, תולה ומתבונן.
אחריו, בגרסה לא פחות 'אופנתית', החוט הושחל למחט רקמה ואיקסים התאגדו לכדי צללית אייל עדין, צנוע, אך גאה.
הבד נשאר אחוז ביד ודגדוג אפליקציוני החל עושה את שלו.
השלבים הבאים כללו הדפסת צללית, חיתוך וגזירה, העתקה לבד, תפירה ו....הכרית מוכנה.
עם התקדמות העבודות בזו אחר זו, כך שביעות רצוני עולה. אך משהו חסר, משהו ששייך לעבר, ליצירה ה'פחות יפה', ייצוגית, מקושטת ומעטרת.
הציור מאז ומתמיד היה עולם בו מצאתי שפה, הכלה והבנה. עפרון, פחם, מכחול עם מים, שמן או אקרילי; רישומי, כתמי, מופשט או ריאליסטי.
שבע שנים של התרחקות כמעט מוחלטת ממנו, והגעגוע חזר...
הפעם הדימוי האיילי ביקש פחם שחור, לא מעודן. מאוחר יותר האצילות, המאפיינת את בעל החיים, תפסה מקום באקריליק המעדן.
מן הדף, שהינו חלק מיומן יצירתי, ניבטה אלי הפעם איילה. צפונית ככל הנראה..מבטה מבקש דבר מה, שעדיין איננו ברור לי.
היא טובה אלי, מנחמת ודורשת בעת ובעונה אחת.
הגעגוע לציור התעצם ונראה כי הימים הקרובים יטבלו בצבע :-).
מלאכת הצילום, לעומת ה'יצירה', הייתה מורכבת הרבה יותר:-). הפעם באו לעזרתי כמה וכמה, ראשונה: יעל יניב, היקרה והמוכשרת, ששלחה לי את רקעי הטבע שלה, המתאימים ככ לצילום איילים:-), השנייה: מיכל זרצקי מיוצאות מהקווים, שנתנה בפוסט טיפים מעולים על צילום. לא ברור לי אם הפקתי לקחים או ניכר כי למדתי... אך האומץ לנסות לא היה מגיע לולא התמיכה והעזרה:-).
עד כאן לאיילים ואיילות, העונג מן היצירה ניכר גם בימים שאחרי, מבטיחה להמשיך במרץ.
לפני שאשוב לרשימת הדימויים, בשל דגדוג עצבני לנוסטלגיה, הפוסט הבא יוקדש זכרונות מהשנים שעברו דרך ציורים וקולאג'ים מזמנים אחרים...
כיף שאתן איתי !!
אמנם השתתפתי בהחלפות מזדמנות, תפרתי בגדים במסגרת לימודים, הכנתי מתנות לחברות, אך כמעט ולא יצרתי 'בשבילי'.
בהתאמה, התוצרים ברובם ענו להגדרות אסתטיות וה'סדר' ניכר בם.
לפני שבוע וקצת החלטתי לערוך רשימה של דימויים, שיניעו ליצירה חופשית, פתוחה, אינטואיטיבית.
בליל של מילים עלה על הדף, אחת מתוך האחרת, קשורה לה או דווקא זרה.
אחת מהוראות הביצוע, שהגדרתי לעצמי, הייתה שימוש בחומרים שונים, ליצירת מה שעולה מאותו הדימוי.
כמו שחשבתי (ובסוגריים - חששתי), הייצוגיות וחוקי ה'יופי' תפסו מקום ברב העבודות, אך לבסוף משהו השתחרר.. :-)
העיסוק ב'איילים' תמיד נראה לי 'זר'. שייך לתרבויות אחרות, לחורף אמיתי שלא נחווה אצלנו, לחגים של דת אחרת, לעיסוק או תחביב שממעיטים להתעסק בו במדינתנו.
יחד עם זאת, הדימוי, שהפך כה פופולרי בשנים האחרונות, צד את עיני (;-)), ועורר את סקרנותי.
לכן, DEER IT IS.
ראשית תפס את ידיי החוט. חבר לצורה הפופולרית יותר של הדימוי, והפך לראש אייל, סרוג, תולה ומתבונן.
אחריו, בגרסה לא פחות 'אופנתית', החוט הושחל למחט רקמה ואיקסים התאגדו לכדי צללית אייל עדין, צנוע, אך גאה.
הבד נשאר אחוז ביד ודגדוג אפליקציוני החל עושה את שלו.
השלבים הבאים כללו הדפסת צללית, חיתוך וגזירה, העתקה לבד, תפירה ו....הכרית מוכנה.
עם התקדמות העבודות בזו אחר זו, כך שביעות רצוני עולה. אך משהו חסר, משהו ששייך לעבר, ליצירה ה'פחות יפה', ייצוגית, מקושטת ומעטרת.
הציור מאז ומתמיד היה עולם בו מצאתי שפה, הכלה והבנה. עפרון, פחם, מכחול עם מים, שמן או אקרילי; רישומי, כתמי, מופשט או ריאליסטי.
שבע שנים של התרחקות כמעט מוחלטת ממנו, והגעגוע חזר...
הפעם הדימוי האיילי ביקש פחם שחור, לא מעודן. מאוחר יותר האצילות, המאפיינת את בעל החיים, תפסה מקום באקריליק המעדן.
מן הדף, שהינו חלק מיומן יצירתי, ניבטה אלי הפעם איילה. צפונית ככל הנראה..מבטה מבקש דבר מה, שעדיין איננו ברור לי.
היא טובה אלי, מנחמת ודורשת בעת ובעונה אחת.
הגעגוע לציור התעצם ונראה כי הימים הקרובים יטבלו בצבע :-).
מלאכת הצילום, לעומת ה'יצירה', הייתה מורכבת הרבה יותר:-). הפעם באו לעזרתי כמה וכמה, ראשונה: יעל יניב, היקרה והמוכשרת, ששלחה לי את רקעי הטבע שלה, המתאימים ככ לצילום איילים:-), השנייה: מיכל זרצקי מיוצאות מהקווים, שנתנה בפוסט טיפים מעולים על צילום. לא ברור לי אם הפקתי לקחים או ניכר כי למדתי... אך האומץ לנסות לא היה מגיע לולא התמיכה והעזרה:-).
עד כאן לאיילים ואיילות, העונג מן היצירה ניכר גם בימים שאחרי, מבטיחה להמשיך במרץ.
לפני שאשוב לרשימת הדימויים, בשל דגדוג עצבני לנוסטלגיה, הפוסט הבא יוקדש זכרונות מהשנים שעברו דרך ציורים וקולאג'ים מזמנים אחרים...
כיף שאתן איתי !!
