יום ראשון, 9 ביוני 2013

מעל ומתחת לעור. רבדים.

יש דברים שצריכים לשקוע. 
מילים שלא מצאו אותיות בנוסח שכזה, עד היום.


***

כמו קליפות הבצל, רבדי האדמה, שכבות הסלע, כך גם הגוף ואף הנשמה. 

הגידול התמקם בַעומק, בחלל הריק שבין הלב הפועם והחש, לריאות - הנושמות המחיות. 

הוא לא הפריע לאף אחד מן האיברים המשמעותיים הללו. התופעות נתנו אותותיהם דווקא על העור, על השכבה החיצונית, הנראית, המושפעת כל כך מן החוץ.

אלרגיה לדבר מה הנמצא בסביבה? או דווקא כזה שלרוב הוא אכיל, אך עבורי הוא איננו מתאים? אולי עקיצות של גורם מעופף, זוחל?! 
השערות רבות הועלו וטופלו, בהתאם.
הגרד האיום והנורא, התפשט, הוא כבר לא רק על הבטן, הוא הגיע לכל הגפיים. הפצעים פתוחים, קרישים של דם מעליהם. 

לצידו של זה הממוקם עמוק פנימה, 'שוכנת' מן ידיעה בלתי מאושרת (תרתי משמע), שאם יש משהו שיכול לגרום לגוף להרגיש ככ נורא, הוא חייב להיות קיצוני וקשה. הידיעה הזו נשלחה לאוזנו של בנזוגי בלילה אחד בו הגרד, תחת זרם מים חמימים, היה כזה שאי אפשר לסבול אותו יותר. 

הידיעה עמוקה, כמו גם הגידול. 

הבדיקות, אף הן, חודרות אט אט לעומק, בתחילה בהדמיה ואח"כ באופן פיזי. חתיכות מהגידול נחתכות ונשלפות החוצה דרך מחט חלולה שהוחדרה עמוק, אל החלל שבין הלב והריאות. אחת אחר השנייה, הן מוצאות ונאספות, אוחזות את הסוד הגואל שעומד להיוודע.

כל רבדי הגוף הנגועים, ואלה שלא, מתגייסים להמתת זה שפלש, שנוצר, שגדל מתוך הגוף עצמו. 
העור נחדר במחט, הוריד שותה בגועל את חומרי ההמתה, הקיבה מתהפכת, הפה זוכה לטעמים חדשים שלא בגבולות ההרגל, השרירים כואבים, אין כוח בגוף. 
יש כוח בנשמה. לפרקים.

רובד ה'ידיעה' הוא ה'ננגע' ראשון. מה הוא מבין? שעכשיו יוצאים לדרך. אחר כך הוא מבין מדוע קוראים לה 'מלחמה'. כי בדיוק כך היא מרגישה. הגוף נלחם, על כל שכבותיו והנפש, היא הרוח המנצחת על הקרב. 

כוחות נפשיים חדשים מתגלים, בכל פעם עוד יותר. מעמיקים פנימה. בתחילה נובעים מן הראש, ההיגיון. אחר כך מובאים מן הלב, הבטן, הריאות. מה מעניק לי נשימה? כיצד זה מרגיש להיות במלחמה? אהבה עצומה אל עצמי מתגלה. מפעפעת מבפנים, ברגעים בהם לא מובן בכלל מהיכן היא מגיעה וכיצד היא שייכת. 

עמוק בפנים מתמקמת ועולה גם התודה, לכל מי שמלווה, שתומך, ששואל, שקורא, שמגיב, שנותן, שמציל, שמקשיב, שלוקח, שמביא, שמעניק עדות שאין שנייה לה.


מנצחת.
הגוף פצוע, מחלים לאיטו. 
הנפש שהחזיקה את הכל מתרסקת, מתפוררת, מתנפצת. היא מבינה עכשיו ש'יכולה הייתה גם למות'. 
זו הידיעה שבצדה האחר של המלחמה, שהחסרתי לאורך כל הדרך. 
רק לאחר הניצחון יכולתי לראות אותה, להבין שגם היא הייתה שם... חלק בלתי נפרד, אך בלתי נלקח בחשבון, נראה או אפשרי. 

ואז, החיים אמורים 'לחזור למסלול', אך בהעדר אחד כזה, כל יום הוא משימה, כל צעד הוא כרגל הטמונה עמוק באדמה בוצית בחלקה התחתון ויבשה עד סדק ברומה. 

גם אז רבדים חדשים של אין אונות מתגלים, של דכאון אמיתי, צורב, מכלה כמעט. של חרדות שאין מן הטעם לכנות אותן ככאלה, שכן הן כבר מזמן יכולות להיות מוגדרות כ'פחד', וודאי, מוכח, עם אישור כי אפשרית המחלה הזו, היא אכן כאן, אכן הייתה, אמנם נוצחה אך מי הוא שייתן את ההבטחה כי לא תשוב?!


אין כזו. ולא תהיה אף פעם.

אני בעירום רגשי, חשופה לכל משב קל, פגיעה, חסרת כל הגנות להישרדות בסיסית. לב של בצל, ארטישוק, כרשה, אבקן של פרח.
כמהה לשקט.  
כימיקלים טובים נכנסים לתמונה, במעמקים החשוכים, חסרי הזמן ונשימה, מתהוות מדרגות יציאה.. העלייה הדרגתית, קומה אחר קומה. אל הבלבול, המועקה והעצבות מצטרפים רגעים של הנאה, התרגשות וציפייה. האמונה והתקווה מגיעות בקצה העלייה, כשאור מגרש את החושך. 

ואז החיים, מאוזנים יותר, נוגעים בכל קצה של רגש, במנעד רחב מזה שהכרתי. מתרגלת ומתחילה לחיות, את מלוא מובניה של המילה. צרור רבדיה, רוחב גזרתה, עומק ממדיה. 



שנתיים שאני מחכה ליום הזה, בו ארגיש מסוגלת לחתום על גופי, בדיו תחת עורי, את ההרגשה האדירה הזו, הנוגעת בכל חלקי גופי. לעוף איתה מכאן, הלאה עד סופי.

                                                                                               
 I'm alive









32 תגובות:

  1. מדהימה שכמותך. כל מילה מושלמת במקומה. את כל כך חיה. טפו טפו טפו. חמסה. עין כחולה. יריקה וקצת שערות תלושות.... אוהבת אותך מאד מאד. בגלל ואולי בזכות זכיתי בך מחדש.סמדר

    השבמחק
  2. יאוווו איזה מהמם והמילים פשוט נוגעות עמוק עמוק u r defenetly aluve

    השבמחק
  3. כותבת מדהימה שכמותך, מרגשת ומהממת!

    השבמחק
  4. המילים האלה שלך-זה הניצחון האמיתי.

    השבמחק
  5. הלוואי והיתה לי היכולת לרשום פוסט במילים מדויקות ובכשרון ביטוי עילאי כפי שזה נרשם.
    אני מניח שהיה מרגיש דומה מאד אבל "ליד" (תרתי משמע), אחרי הכל, "ליד" זה אף פעם לא הדבר האמיתי... למרות שבמקרה זה, כולנו נשמח לדלג על הדבר האמיתי ולהיות תמיד ליד!
    אגב, אני מרגיש שהליד שלי היה עבורי הדבר האמיתי שלי לידך!
    שמח שמצאת ביטוי לרגש הגדול שבך וחלקת אותו ברבים - אוהב אותך בעלך.

    השבמחק
  6. את אמיצה ומרגשת. כל טוב מכאן והלאה.
    מאיה

    השבמחק
  7. תיאור מדהים ומרגש של כל התהליך. מדהים שאת יודעת לפרוט אותו ככה לפרטים, שלבים, תחושות, מילים, ומאוד נעים להיות עדה לפריחה המדהימה והיצירתית/יצרנית הזאת של התקופה האחרונה! תודה שאת משתפת!

    השבמחק
  8. אהובה,
    את הופכת לי את הבטן. כ"כ שמחה על הקעקוע הזה, שאומר כ"כ מעט אבל כ"כ הרבה!
    אין כמוך!
    ואין כמו זה שלידך, שגרם לי לדמעות בתגובה שלו....
    אוהבת!

    השבמחק
  9. Wow, פשוט אין מילים. אני כל פעם נפעמת מחדש על איך שאת מצליחה להביע את עצמך. עשית מחווה מדהימה לעצמך ולגופך. מאחלת לך רק בריאות ושתמיד ידך תהיה על העליונה.

    השבמחק
  10. תגובה זו הוסרה על ידי מנהל המערכת.

    השבמחק
  11. יקירה, אמיצה ומרגשת כל כך. באמת שאין מילים . המשיכי לאהוב את החיים באומץ ובבריאות עם האהבה והרגש שאיתך וסביבך. אוהבת אותך ומרשה לעצמי להעריץ אותך.

    השבמחק
  12. מדהימה שלי, היכולת שלל לבטא את עצמך במלים פשוט מיוחדת! תודה על השיתוף ועל הכוחות שאת משפיעה על סביבתך. אני מאחלת לך עוד הרבה שנים של חגיגות יומולדת שכאלה, ושהזכרון של המחלה יתרחק ויתעמעם. אוהבת וגאה בך מאד!!!

    השבמחק
  13. מה יהיה? כל פעם שתכתבי אני אבכה? מדהימה שאת!

    השבמחק
  14. מדהים. גם הכתיבה וגם המעשה. -חיבוק-

    השבמחק
  15. קשה להכיל ולדמיין את כל מה שעברת ועדיין עוברת, בתור קוראת. תודה על קצה החוט ששילשלת בכתיבתך המרגשת.

    השבמחק
  16. אין לי מילים. אני שולחת רק אהבה.
    הילה

    השבמחק
  17. רק לאחרונה נחשפתי במקרה אל הבלוג שלך, ומאז קוראת בשקיקה.
    עברתי את מה שאת מתארת עם היקר לי מכל. בכורי.
    היטבת כל כך לתאר את הנפש המתרסקת כשהגוף אט אט מחלים, כי עכשיו כבר אפשר.

    הרבה זמן הסתובבתי עם תחושת האשמה על ההתרסקות הזו, כי הרי הכל בסדר עכשיו, הוא החלים, הכל נגמר.
    אז זהו, שלא.
    זה אף פעם לא נגמר, והשנה הראשונה שאחרי ההחלמה היא השנה הקשה ביותר לנשמה שמתנפצת לרסיסים. הפחד הנורא הזה שמשתלט משום מקום עד שאי אפשר לנשום ואי אפשר לראות כלום.
    ואחר כך קצת פחות. ועוד טיפה פחות. ופתאום שוב.
    הפחד קיים, אבל לאט לאט לאט פחות נוכח, או נוכח במרווחים יותר גדולים.
    הנשימה קצת יותר קלה.
    ורגעים קטנטנים וזניחים גורמים לעצור, להתבונן ולהודות שהגיענו עד הלום.

    בבקשה תמשיכי. הכתיבה שלך היא כמו מים מרגיעים לפצע פתוח.

    השבמחק
    תשובות
    1. רגשת אותי כל כך.
      תודה שכתבת לי את התגובה העצומה הזו, המחזקת והמזדהה.

      הסיבה שאני כותבת היא בעיקר ונטילציה בשילוב עם בקשה להבנה של הסביבה. הן את המצב הפרטי שלי והן את המצבים הדומים כל כך של כל החולים (שהם רבים מדי...).

      לפעמים, כשקול מן ה'קהל' מרגיש 'מובן' או 'מוכל', אני מבינה שהמילים הללו הם הרבה מעבר לעצמי.

      נשמע שאת מלווה כל כך ראויה, מסורה ורואה, שזה הדבר החיוני ביותר שחולה/מחלים יכול לבקש לעצמו. כשרואים את החוויה, כשעדים לה מבלי לשפוט, עם הבנה והכלה, הדרך הופכת מעט יותר אפשרית.

      כמלווה, אני מאחלת לך למצוא את המקומות שממלאים אותך בכח, לו את נדרשת מעצם הליווי (של בן..בשר מבשרך וללא ספק ה'יקר מכל', כפי שהגדרת אותו). מקומות לאיוורור והתחדשות.

      האשמה הזו, היא כנראה חלק מהעניין. אגב, גם המבריא חש אשמה, בדיוק על אותה תחושת דיסוננס קשה = החלמתי, אז למה אני לא מצליח לנשום ?!

      תני חיבוק לעצמך ולבנך. החיים יפים, ניקח אותם יחד בצעדים קטנים.

      שוב, תודה שכתבת!

      רביד

      מחק
  18. בולי יקרה,
    קוראת אותך מההתחלה
    ועצובה ושמחה איתך עוד מאז
    שתהיי בריאה לנצח :-)
    שרי

    השבמחק
  19. אין לי מילים לתרגם את הרגשות בזמן שאני קוראת אותך, את התגובות שאת מעוררת...
    חיבוק ואין סוף איחולים לבריאות ואהבה לנצח.
    סליה

    השבמחק
  20. יקרה כ"כ,
    הדמעת אותי.
    במילותיך הנוגעות, הנכנסות עמוק פנימה.
    ותגובתו של אהובך,
    זכה בך וזכית בו!
    שניכם מדהימים!!!

    ישלח לך אלוקים שנים ארוכות עד 120
    בבריאות, בנחת ועם חיים מאושרים.

    אוהבת מאד!
    תילתילוש

    השבמחק
  21. יקירה קסומה!
    כתבת מקסים עמוק ונגעת כ"כ בפנים..
    בריאות
    חיבוק אוהב
    דיקלה

    השבמחק
  22. יקירה
    המילים שלך נוגעות, מרגשות וכלכך מחזקות. את מי שעובר ועבר אבל גם את מי שצעד לצד אלו שחלו והבריאו.
    את כותבת את אשר אחרים לא מעלים על דל שפתיהם והשיתוף הזה שלך מעצים, עם כל הקושי שבקריאת השורות

    מעריצה אותך, בכל יום מחדש

    השבמחק
  23. את פשוט מדהימה מותק! אין לי מילים חוץ מנשיקות!

    השבמחק
  24. את אישה אמיצה ומדהימה! לוחמת אמיתית

    השבמחק
  25. קרעת אותי לחתיכות עם הפוסט הזה. כמה חוכמה ורגישות יש במילים שלך.
    אוהבת, מחבקת וכל כך שמחה שיצא לי להכיר אותך.

    השבמחק
  26. בוליפלג המקסימה! ריגשת אותי. יש בך משהו כ"כ מיוחד ורגיש..משהו שקיים רק בך משהו קסום. מאחלת לך שלווה, שמחה ורק בריאות:-) מיכל ל.

    השבמחק
  27. אתן!!! ואתם!! :-P, כן אתן! אליכן כיוונתי כשכתבתי למעלה את התודות...:-)
    אני ככ זוכרת את הליווי הזה, התמיכה העצומה, תחושת העוצמה שהוחזרה אליי דרככן.

    תודה על אז, ותודה על עכשיו. אתן נוגעות:-) מחייכות אותי, מרגשות:-)

    איזה כיף שיש לי אתכן:-)

    (ותגובות נוכח מילים שאני כותבת, הן אושר גדול :-)).

    השבמחק
  28. אין עלייך, התרגשתי ודמעתי.

    השבמחק
  29. פוסט שמכה בעוצמה.
    חושפני, בוגר, עמוק, רהוט והכי חשוב - עם הפי אנד!
    התרגשתי לקרוא את העוצמה הזו...

    השבמחק
  30. מרגשת עד דמעות. אין עליך. מקור הערצה!

    השבמחק
  31. ואווו המון עוצמות במילים שלך

    השבמחק