מועדון חברות

עונת 'הכוס השבורה' בעיצומה.

חתונות נערכות מימין ומשמאל, פחות משכבת הגיל שלי, אך גם שכאלה ניתן לאתר..

הפרומו של החתונה, לרוב בכינוסם של בני מגדר זהה, הוא אירוע הפרידה מן הרווקות.

כשחברה קרובה רושמת נוכחות במסיבת רווקות, נזכרתי בזו שלי.

היתה זו 'מסיבה' דלת משתתפות, שכללה שופינג בקניון, 'אשה יפה' סטייל וארוחה טובה במסעדה רומנטית עם ניחוח של פעם.

הדגש היה על האיכות, לעומת הכמות. אך אם להודות באמת - אז לא הייתה כמות...

שתי חברות טובות של אותה תקופה ואחת מזו של ה'יסודי', הן שליווני ברגעים האחרונים של חיי הרווקות.

כמעט 8 שנים אחרי, נרגשת לגלות כי ביכולתי לארגן אף יותר ממניין..ולא בשם הכמות..

המעגל מתרחב, ועימו גם הלב. יש מקום, יש כנות ובעיקר, אהבה.

אולי זו הבגרות שהביאה עמה את האפשרות להעמיק, להתמסד, להיפתח, להעז, להיות באמת בשביל האחר, או ליתר דיוק - האחרת.

אולי זו האמהות, שהכריחה ללמוד את אמנות ה'סמול-טוק', שבעתיו רוקם סיפור, ממלא תמונה בפרטים ההופכים לגוף, לקשר.

או אולי זהו הצורך לייסד מועדון, שילווה אל העתיד המזדקן, ימַלֶאוּ בבטחון, בקביעות, בסביבה תומכת ומכילה.

סיבה אחת או מכלול, השורה התחתונה היא זו שמאפשרת למלא את הבקרים של חופשת הלידה במפגשים מטעינים, בחוג מועדון החברות.

:-)