לחיים יש מוזיקה. לחיים שלי יש מוזיקה.
היא מחליפה סגנונות, שפות, תקופות. שיר מתנגן ברדיו ומזכיר ימים שחלפו, במיוחד אלה, שהייתה להם משמעות יוצאת דופן בימי החולין.
צליליו ומילותיו של אריק איינשטיין, ממנו נפרד העולם, כפי שאנו מכירים אותו, רק השבוע, היו פס הקול של שנות ילדותי והתבגרותי. 'לול', 'ארץ ישראל הישנה והטובה', 'ילדים', 'כמו גדולים'...
אך החיבור העמוק ביותר היה בתקופה המורכבת מכל.
שירים שליוו את תקופת המחלה כמו נצרבו בזיכרון חיי, יש להם טעם, יש להם אפילו ריח..
עם תום התקופה (כפי שהרפואה מגדירה אותה..) ולסיכומה, בחרתי לצרוב את הזיכרונות הללו על גבי דיסק, ולשלחם, עם המטענים הלא פשוטים, ללבבות שהסכימו לשאת אותם עמי, גם במהלך התקופה, ולבטח לאחריה.
השיר שחתם את הדיסק היה זה של איינשטיין.
המילים היטיבו להבין בדיוק, את מה שהתחולל אצלי אז בפנים... את מה שהיה קשה להוציא החוצה, את מה שקשה היה להבין - במיוחד נוכח האור הגדול שהתגלה.
מילים: אריק איינשטיין
החיים עוד לא חזרו למסלולם,
הפצעים עדיין לא הגלידו,
אולי זה יישאר כבר לעולם,
אולי צריך לתת לזה עוד זמן
מה יהיה ימים יגידו
אולי צריך לתת לזה עוד זמן.
השמש הגדולה מופיעה תמיד בזמן
הגשמים גם הם בסדר, יורדים הם בעתם
עולם כמנהגו נוהג שוקק בעצלתיים
אבל משהו בלב זועק אל השמיים
החיים עוד לא...
יום אחד ראינו אור בקצה המנהרה
נקודה קטנה זוהרת מאירה באש קטנה
התקרבנו לאטנו מסרבים להאמין,
מלאכים עמדו בפתח שרים אשרי המאמין
כבר שנה שאינני שומעת את אותו דיסק, עם שירי ה'תקופה', מתוך בחירה בחיים.
היום שלאחר מותו ניגן את שיריו של איינשטיין בכל תחנות הרדיו. גלגלי המכונית ניידו אותי מפה ולשם, ובחלל הצלילים המוכרים. הבטן התכווצה למשמע תוויו הראשונים של השיר...
ריח של עמוד האינפוזיה חזר לאפי והדמעות שטפו.
היום שלאחר מותו ניגן את שיריו של איינשטיין בכל תחנות הרדיו. גלגלי המכונית ניידו אותי מפה ולשם, ובחלל הצלילים המוכרים. הבטן התכווצה למשמע תוויו הראשונים של השיר...
ריח של עמוד האינפוזיה חזר לאפי והדמעות שטפו.
התקשיתי לשאת זאת לבד והתקשרתי לחברה, שהייתה אף היא בנהיגה, עם אותה מוזיקת רקע...
בקשתי שתאזין למילים, שתשים לב וניתקתי. הבטחתי הסבר.. אך זה, לא בא.
הוא נכתב כאן.
המילים רלוונטיות כל כך לאותם רגעים של סוף המסע. של אי הוודאות באשר לעתיד לבוא. רק דבר אחד ברור, מה שהיה לא ישוב עוד, מי שהייתי, אינני, מה שיהיה יושפע לבטח מכל זה. "אולי צריך לתת לזה עוד זמן".
הזמן חלף, חלקים צרובים מלווים, נוכחים, "אולי זה יישאר כבר לעולם".
האור שהיה בקצה, קורן בכל בוקר מחדש. הבחירה בחיים, בעיסוק, בהתנהגות, בליווי הנפשות שלצדי.
"אשרי המאמין".
 |
1/2011
